בית המשפט המחוזי בירושלים אישר הסדר נושים חריג לשתי חברות בנייה הקשורות זו בזו - ב' וא'- לאחר הליך ממושך ומורכב, כאשר ברקע מחלוקת חריפה מול אחד הנושים המהותיים.
פסק הדין, שניתן לאחרונה על ידי השופטת שושנה ליבוביץ מבית המשפט המחוזי בירושלים, העמיד במרכזו שאלה חשובה: כיצד ניתן למקסם את התמורה לכלל הנושים בענף שבו נכסים מאבדים ערך באפקט דומינו, ברגע שחברה אחת בשרשרת נכנסת לפירוק.
לדברי עורך הדין גיל אפרתי, המייצג את שתי החברות הקבלניות שנקלעו לחוב הכבד, בית המשפט קיבל במקרה זה הסדר נושים ייחודי, שאינו מבוסס על שיקום פעילות החברות בידי בעליהן, אלא על שימורן הזמני כישויות פעילות לצורך מכירת נכסיהם לגורם שלישי.
לדבריו, ההסדר מאפשר "להציל" את החברות מפירוק מידי, ולהעמידן על המדף כחברות קבלניות פעילות, כך שחברות נדל"ן וחברות קבלניות יוכלו לרכוש את פעילותן ואת הסיווגים הקבלניים שברשותן – נכסים רגולטוריים שערכם הכלכלי נאמד במיליוני שקלים, ואשר מאבדים ערך כמעט לחלוטין במסלול של פירוק.
ההסדר גם "מציל" את בעלי השליטה מהליכי חדלות פירעון, אשר עניינם נכרך בהליך ההסדר של החברות.
החברות שנקלעו לחובות הכבדים הן חברת ב' וחברת א', שפעלו לאורך שנים כחברות קבלניות מבצעות, לעיתים במקביל ולעיתים יחד, והחזיקו סיווגים קבלניים בדרגות גבוהות, שאפשרו להן ליטול חלק במכרזים לפרויקטים רחבי היקף.
לפי התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית המשפט, שתי החברות נקלעו למשבר תזרימי חריף בעקבות עיכובים ואי־תשלומים בפרויקטים שבהם היו מעורבות, מצב שהוביל לשיתוק כמעט מוחלט של פעילותן ולחוסר יכולת להמשיך בעבודה שוטפת. וכך, בתוך זמן קצר הצטברו נגדן חובות בהיקף כולל של כ־165 מיליון שקל.
בין הנושים הבולטים של החברות הקבלניות, ניתן למצוא את חברת ל', שהגישה נגד השתיים תביעת חוב בסך של כ־59.6 מיליון שקל. אליה הצטרפה חברת ט' שהגישה נגד השתיים תביעת חוב על סך של כ־37 מיליון שקל. גם לשותפות המוגבלת ג', נושה מובטחת, חייבות השתיים מיליוני שקלים. מנגד עמדו בעלי המניות בחברות הנתבעות ובעלי החברות עצמן, שנדרשו ליטול חלק פעיל במציאת פתרון.
לאחר הגשת הבקשה להבאת הסדר לפי תיקון 4, מונה מנהל הסדר לשתי החברות, ועורך הדין גיל אפרתי, המייצג את שתיהן ואת בעלי השליטה, החל במשא ומתן ארוך וממושך לגיבוש הסכמה רחבה עם כלל הנושים.
לדברי עו"ד אפרתי, הדרך להסדר הייתה רצופה קשיים . מספר הצעות הונחו על השולחן, בין היתר באמצעות הגדלת תרומת הבעלים, הרחבת מקורות המימון והצעת מנגנונים למימוש נכסי החברות, וכל זאת בנסיון להשיג את תמיכת מרבית הנושים.
חרף זאת, לא הושג הרוב הדרוש באסיפות הנושים, בעיקר בשל התנגדותה העקבית של חברת ט', נושה מרכזית ומהותית בהליך.
על פי הדין, אישור הסדר נושים מחייב את הסכמת רוב הנושים המשתתפים בהצבעה, ובלבד שאותם נושים מחזיקים בלפחות 75% מהיקף החוב המיוצג באסיפה.
במקרה זה זכה ההסדר לתמיכה של כ־68% מן הנושים, המחזיקים בכ־66% מהחוב הכולל - שיעור תמיכה משמעותי, אך כזה שאינו מגיע לרף הערך שנקבע בדין.
בנסיבות אלה נדרש בית המשפט להפעיל סמכות חריגה ולאשר את ההסדר חרף התנגדותו של נושה מרכזי, לאחר שקבע כי ההסדר מיטיב עם כלל הנושים והוא עדיף על פני חלופות אחרות.
התנגדות חברת ט' להסדר לא הייתה טכנית בלבד. באי כוחה של החברה טענו כי ההסדר אינו מבוסס על מידע מלא, כי לא נבחנה לעומק דרך יצירת החובות, וכן כי בעלי המניות הבריחו נכסים וכן העדיפות נושים.
באי כוחה של ט' הצביעו על הסדר קודם שנערך בפרויקט שבו שימשה עומר ב.ר. כקבלן מבצע, וטענו כי תשלומים שבוצעו בו לקבלני המשנה של עומר, למרות שקדמו לפתיחת ההליך - מהווים העדפת נושים אסורה מצדה של החברה.
בנוסף, טענו באי כוחה של 'טעמן' כי הסדר החוב שגובש - קודם בדרך שפגעה בזכויותיה כנושה מרכזית. לדבריהם, מנהל ההסדר מונה בשלב מוקדם של ההליך מבלי שניתנה ל'טעמן' ולנושה מרכזית נוספת הזדמנות ממשית להשמיע את עמדתן;
במקביל, כך טענו ב'טעמן', נוהל משא ומתן ישיר ונסתר עם חברת ל', שבסיומו הוצגו תנאים ייחודיים לטובתה, ובראשם הגבלת פרק הזמן להגשת תביעה נגדה, מבלי שתנאים אלה הובאו לאישור מסודר של כלל הנושים.
לטענת ט' מהלכים אלה יצרו אפליה בין נושים, והובילו לכך שהצעת ההסדר הובאה להצבעה כשהיא כבר "נעולה" על הסכמות מוקדמות, באופן שמנע דיון שוויוני והוגן בקרב כלל הנושים.
מנגד, נושים אחרים, ובראשם ג', תמכו בהסדר, גם במחיר של ויתור על חלק מנשייתם מתוך תפיסה שהסדר יניב תוצאה טובה יותר מאשר הליך פירוק.
גם הממונה על חדלות פירעון במחוז ירושלים, שתחילת הדרך הביע התנגדותו להסדר המוצע, החליט בסופו של דבר לתמוך בו.
ההסדר שאושר כלל מכירת רכבי החברות, מימוש הסיווגים הקבלניים – שנחשבים נכס בעל ערך גבוה כל עוד הם פעילים – ותרומה כוללת של כ־2.5 מיליון שקל מצד בעלי המניות, בפריסה למספר שנים.
על פי המתווה שאושר, החברות אינן אמורות לשוב ולפעול תחת בעליהן הנוכחיים, אלא להישמר לפרק זמן מוגבל כישויות פעילות, עד שמנהל ההסדר יוכל לממש את נכסיהן.
מימוש זה יכלול, בין היתר, את מכירת הסיווגים הקבלניים לגורם חיצוני - כאשר הערך המרכזי עבור הרוכש הוא עצם קיומו של סיווג קבלני פעיל, המאפשר כניסה מיידית למכרזים ולפרויקטים רחבי היקף. התמורה שתתקבל ממכירה שכזו, תוזרם לקופת ההסדר ותשמש להגדלת החזר החובות לנושים, מעבר לסכומים הוודאיים שכבר נקבעו בהסדר.
על פי ההערכות שהוצגו לבית המשפט, מדובר בהזרמה ודאית של כ־6 מיליון שקל לקופת הנושים, סכום שבתרחיש של פירוק היה מתקבל רק בחלקו, אם בכלל.
השופטת שושנה ליבוביץ' מציינת בפסק הדין כי אחד הנימוקים המרכזיים לאישור ההסדר נעוץ בכך שהסכום ההתחלתי שיתקבל במסגרתו עשוי לשמש מקור למימון הגשת תביעות בשם החברות על ידי מנהל ההסדר, במטרה לגבות כספים שנטען כי מגיעים להן בגין פרויקטים שבהם היו מעורבות.
לדבריה, בהיעדר מקור כספי כזה בקופת הנשייה, עלול להתעורר קושי ממשי במימון הגשת תביעות נגד חייבים ובניהולן. עוד מציינת השופטת כי לצורך קידום ההליכים המשפטיים הללו קיימת חשיבות רבה להשגת שיתוף פעולה מיטבי עם בעלי המניות, וכי אישור ההסדר המעודכן עשוי לתמרץ מעורבות אקטיבית שלהם בקידום ההליכים - בעוד שפנייה להליך של פירוק עלולה להשיג אפקט הפוך.
בפסק הדין נקבע כי על אף שההסדר לא זכה לאישור פורמלי של כל הנושים, הוא משרת את טובת כלל הנושים טוב יותר מכל חלופה אחרת.
בית המשפט דחה את עיקר טענות ההתנגדות של חברת ט', וקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לפסילת ההסדר מחמת חוסר הוגנות, העדפת נושים או ניגוד עניינים. נקבע כי פירוק החברות עלול להביא לאובדן ערך מהותי – בעיקר של הסיווגים הקבלניים – וכי במאזן הכולל, גם נושה מתנגד עשוי להימצא במצב טוב יותר במסגרת ההסדר מאשר בהליך פירוק.
לדברי עו"ד גיל אפרתי, ההסדר שהתקבל משקף גישה תכליתית ופרגמטית בדיני חדלות פירעון: לא בחינה טכנית של מספר הנושים המצביעים וערך נשייתם, אלא הסתכלות רחבה וכוללת על התוצאה הכלכלית של ההסדר אל מול החלופות. במקרה זה, לדברי עו"ד אפרתי, ביכר בית המשפט, ובצדק, את אישור ההסדר, על אף התנגדות נחרצת מצד נושה מהותי, משום שהשתכנע שהסדר בנסיבות התיק יניב תועלת רבה יותר לכלל הנושים מכל חלופה אחרת.
משרד גיל אפרתי ושות' https://www.gilefrati.co.il/ משרד בוטיק המתמחה בליטיגציה אזרחית מסחרית, בוררויות, חברות, נדל"ן, חדלות פירעון והסדרי חוב מורכבים וגדולים. עו"ד אפרתי חבר ועדת פירוקים ארצית של לשכת עורכי הדין, מרצה בתחום חדלות הפירעון, ומתמנה דרך קבע כבעל תפקיד בתיקי חדלות פירעון מורכבים של חברות ויחידים. על לקוחות המשרד נמנים בנקים מובילים, חברות ביטוח, רשויות מקומיות, חברות מסחריות, ארגוני מעסיקים ועמותות, והם נהנים משילוב ייחודי של מומחיות משפטית עמוקה וניסיון עסקי מעשי בליווי עסקאות, סכסוכים וניהול הליכים כלכליים מורכבים.