שלוש שעות של ניתוח רשתית מורכב, אחד ההליכים העדינים והמסובכים ביותר ברפואת עיניים, בוצעו בעינו של ת' כשהוא בהכרה מלאה, ללא הרדמה כללית וללא שיתוק של העין, כך עולה מתביעה לרשלנות רפואית שהוגשה על ידי עורך הדין רן שפירא, בשמו של המטופל, לבית משפט השלום בתל אביב..
על פי התביעה, ת' בן ה-67 ניהל אורח חיים עצמאי לחלוטין. ראייתו הייתה תקינה, והוא לא סבל ממחלות עיניים משמעותיות.
באמצע אוקטובר 2024 החל ת' להבחין בנקודות שחורות בעיניו, תופעה שעלולה להעיד על דימום או קרע בתוך העין. ימים ספורים לאחר מכן פנה לרופא עיניים במסגרת קופת החולים 'כללית'. בבדיקה אובחן קרע ברשתית בעין ימין.
הקרע תואר כקרע עליון [שעה 12]. בעקבות זאת הופנה ת' בדחיפות לבית החולים 'העמק' בעפולה, שם בוצע בו טיפול לייזר סביב הקרע. טיפול זה נועד ליצור עשרות צלקות זעירות סביב הקרע, במטרה להצמיד את הרשתית למקומה ולמנוע היפרדות.
הטיפול כלל כ־220 צריבות לייזר, מספר גבוה יחסית, המעיד על ניסיון לייצב אזור בעייתי. עם זאת, כבר אז צוין ברישום הרפואי, כי חלק מהכוויות לא נקלטו היטב, בשל חשד להימצאות נוזלים מתחת לרשתית.
ימים ספורים לאחר מכן אובחן דימום נרחב בזגוגית העין של ת'. בדיקת אולטרסאונד שבוצעה לו הדגימה נוזלים מתחת לקרע, אך באופן חריג לא צוין בדו"ח מיקום הקרע.
על פי חוות דעת רפואית מאת פרופ' שלמה מלמד, מומחה בכיר לרפואת עיניים, שצורפה לתביעה, היה זה השלב שבו היה על הרופאים לחשוד בקיומו של קרע משמעותי נוסף, בחלק התחתון של הרשתית, אך חשד שכזה לא הועלה ולא טופל.
רק כ־12 ימים לאחר הופעת התסמינים הראשונים, אובחן לראשונה קרע ענק בתחתית הרשתית בעינו הימנית של ת', בשעה 6. קרע כזה, המכונה Giant Tear, נחשב לאחד המצבים המסוכנים ביותר ברפואת עיניים, עם סיכון גבוה לאובדן ראייה.
סביב הקרע נמצאה היפרדות רשתית, אך מרכז הראייה, המקולה, עדיין היה צמוד לרשתית, ות' עדיין נהנה באותה עת מראייה טובה בעינו. על פי חוות הדעת שצורפה לתביעה, העובדה שהמקולה הייתה צמודה העידה על סיכוי ממשי להצלת הראייה אם היה ניתן לת' בשלב זה טיפול מדויק ומיידי.
ניתוח קשה ללא הרדמה
למחרת עבר ת' ניתוח עיניים ראשון, שנמשך כשלוש שעות בבית החולים העמק. הניתוח בוצע על ידי צוות כירורגי של מחלקת העיניים וכלל הסרה של הזגוגית, שימוש בנוזל כבד להצמדת הרשתית, צריבות לייזר פנימיות, החדרת גז לחלל העין לצורך תמיכה ברשתית, וכן ניתוח קטרקט והשתלת עדשה מלאכותית.
לדברי עו"ד שפירא, מדובר בהליך עדין במיוחד, הדורש שיתוק של העין, דיוק כירורגי קיצוני ותנאים אופטימליים. ברפואה המקובלת, ניתוח כזה מבוצע בהרדמה כללית, כדי למנוע תזוזות של העין, להפחתת סבל והבטחת שליטה מלאה של המנתח בשדה הניתוחי.
בדו"ח הניתוח נרשם כי הניתוח בוצע בהרדמה מלאה, אך לא צורף לו דו"ח רופא מרדים, דבר המהווה חריגה קשה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת, וסביר להניח, כך נטען, שהחולה כלל לא הורדם.
ואכן, על פי גרסתו של ת', שאינה נסתרת במסמכים הרפואיים, הניתוח בוצע ללא הרדמה כללית וללא הרדמה מקומית של ממש. לדבריו, הוא קיבל טיפות אלחוש בלבד לעינו, נותר בהכרה מלאה, חש כאבים עזים ונע בחוסר מנוחה במהלך הניתוח כולו, שארך כאמור שלוש שעות רצופות.
על פי הנטען, השלכות הניתוח הראשון לא איחרו לבוא. כבר במעקב הראשוני נמצא כי העדשה המלאכותית שהושתלה בעין אינה ממוקמת כראוי. העדשה, שאמורה להיות ממוקמת מאחורי הקשתית, הונחה לפניה..
לדברי פרופ' מלמד, מיקום שכזה גורם לחיכוך מתמשך עם רקמות העין, עלול לעורר דלקת ולשבש את זרימת הנוזלים. ואכן, בימים שלאחר הניתוח הופיעה תגובה דלקתית כרונית בעינו של ת', שהתבטאה בלחץ תוך־עיני גבוה ובהתדרדרות הדרגתית של הראייה.
בדיקות הדמיה מתקדמות שבוצעו בהמשך הדגימו בצקת קשה במרכז הראייה והיווצרות קרום צלקתי על פני הרשתית.
בעקבות הממצאים נבדק ת' על ידי מומחה בכיר למחלות רשתית בבית החולים רמב"ם בחיפה. על סמך ממצאי הבדיקה, ביצע המומחה ניתוח נוסף לת', שנועד להסיר את הקרום הצלקתי מהרשתית ולנסות לתקן את מיקום העדשה המושתלת. ואולם, גם לאחר ניתוח זה נותרה העדשה במיקום לקוי, התגובה הדלקתית בעין נמשכה והבצקת במרכז הראייה לא חלפה.
בהמשך בוצע ניתוח נוסף ברמב"ם בחיפה, מידי רופאה מומחית לכירורגיית העין, וכלל הזרקת שמן סיליקון לעין - חומר המשמש כתמיכה פנימית ממושכת לרשתית אך מחייב ניתוח נוסף להוצאתו.
הניתוח הרביעי והאחרון שבוצע ברמב"ם בהרדמה כללית, כלל הוצאת שמן הסיליקון, פעולות להפחתת לחץ תוך־עיני וטיפול במבנים פנימיים שנפגעו במהלך רצף ההליכים הקודמים.
לדברי עו"ד רן שפירא, גם לאחר ארבעה ניתוחים גדולים אלה, מצבו של ת' לא השתפר באופן משמעותי. כיום ראייתו בעין ימין ירודה ביותר, והוא מסוגל לספור אצבעות ממרחק של כ־30 סנטימטר בלבד. האישון בעין ימין נותר מורחב וקבוע ואינו מגיב לאור, מצב המעיד על פגיעה עצבית בלתי הפיכה.
בחוות הדעת שצורפה לתביעה, קובע פרופ' שלמה מלמד, כי הטיפול בת' לקה ברצף של כשלים רפואיים מצטברים וחמורים.
לדבריו, הקרע המשמעותי בתחתית הרשתית לא אובחן במועד סביר, חרף הופעת סימנים מוקדמים שהיו אמורים להדליק נורת אזהרה אצל הרופאים. בשלב שבו אובחן דימום בזגוגית ונמצא נוזל מתחת לרשתית בבדיקת האולטרסאונד, היה מקום לזהות, או לכל הפחות לחשוד, בקיומו של קרע תחתון משמעותי, אך הדבר לא נעשה.
עוד קובע פרופ' מלמד כי כאשר נמצא נוזל מתחת לרשתית, טיפול לייזר לבדו אינו מספק, ובפרקטיקה המקובלת יש לשקול הזרקת גז להצמדת הרשתית. פעולה זו לא בוצעה בשלב הקריטי שהיה יכול להציל את ראייתו של ת'.
המומחה מדגיש כי הניתוח הראשון, שכלל ניתוח רשתית מורכב, שימוש בנוזל כבד ושחלוף לגז - מחייב ללא ספק הרדמה כללית. ביצועו באמצעות טיפות אלחוש בלבד מהווה סטייה חמורה מהסטנדרט הרפואי המקובל.
המומחה מציין כי הניתוח לווה ברישום רפואי בלתי מהימן, המטיל ספק בביצוע הרדמה מלאה במהלכו. בנוסף, נקבע כי העדשה הושתלה במיקום שגוי, קדמית לקשתית, וכי ניסיונות התיקון לא היו אפקטיביים והותירו את גורם הדלקת בעינו של המטופל לאורך זמן.
פרופ' מלמד מציין כי הצורך בארבעה ניתוחים גדולים בעין אחת אינו תוצאה צפויה של טיפול תקין, אלא תולדה של כשל מתמשך באבחון ובטיפול, אשר החמיר את הנזק לרקמות העין.
בסיכום חוות דעתו קובע פרופ' מלמד, באופן חד־משמעי, כי התוצאה הקשה של התדרדרות ראייתו של ת' בעינו הימנית, עד לעיוורון כמעט מוחלט, לא הייתה מחויבת המציאות. המומחה מעריך את נכותו הרפואית המשוקללת של ת' בשיעור של 36 אחוזים, נכות גבוהה מאוד, המשקפת פגיעה חמורה ובלתי הפיכה בראייתו.
בימים אלה הגיש כאמור עו"ד רן שפירא, תביעת רשלנות רפואית, בשמו של ת'. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, בבקשה להורות לנתבעים לפצות את התובע על כלל נזקיו, עד גובה סמכותו של בית המשפט [2.5 מיליון שקלים]. טרם הוגש כתב הגנה.
תגובות:
רמב"ם: "כתב התביעה טרם התקבל ברמב״ם, לכשיתקבל נלמד אותו ונגיב בבימ״ש. נציין שלפי הודעת עוה״ד של התובע - הניתוח בוצע בבית חולים אחר וכשהמנותח הגיע לרמב״ם עשו הרופאים מאמצים להיטיב את מצבו".
העמק: "קיבלנו את כתב התביעה, נלמד אותו ונענה במסגרת ההליך המשפטי כמקובל".