האם ייתכן שתושבת הדרום, שמיהרה ב־7 באוקטובר לבית הוריה לאחר שנודע לה כי נפגע מטיל, וגילתה בו את הוריה ואחיינה הרצוחים – לא תוכר כנפגעת איבה, למרות שאובחנה כסובלת מפוסט־טראומה? על פי ערעור שהגישה עו"ד מיכאלה דימרץ בשמה לבית המשפט המחוזי, מסתבר שהתשובה לכך רחוקה מלהיות ברורה.
בבוקר ה־7 באוקטובר 2023, בשיא מתקפת הטילים והחדירות ליישובי הדרום, התעוררה ש' (שם בדוי) אשת חינוך כבת 27 מהעוטף, שהייתה באותה עת בהריון מתקדם, לקול אזעקות, יריות ופיצוצים בלתי פוסקים.
בעלה שהה באותה עת בבית הכנסת, והיא נותרה לבדה בבית. ברחוב נשמעו כריזות המורות לתושבים להסתגר מחשש לחדירת מחבלים. ש' נעלה את הדלתות והסתגרה בממ"ד, כשהיא שומעת קולות ירי ומאמינה שמחבלים מסתובבים סמוך לביתה. לדברי עו"ד דימרץ, היא חשה באותם רגעים סכנה מוחשית לחייה ולחיי עוברה.
לאחר מספר שעות חזר בעלה מבית הכנסת והשניים התבצרו בממ"ד לשעות ארוכות, ללא אוכל או שתייה, תחת אזעקות מתמשכות. לפתע נשמע פיצוץ עז שהרעיד את הבית כולו, תמונה נפלה מהקיר, והאוויר התמלא אבק.
ש' פרצה בבכי מרוב בהלה. בעלה יצא לבדוק את המתרחש, אך שוטר שהגיע למקום הורה לכל מי שיצא החוצה לחזור מיד לביתו. בדיעבד התברר כי רקטה נפלה במרחק של כשלושים מטרים בלבד מביתם.
ש', שומרת שבת, לא הפעילה בשעות הראשונות טלפון או טלוויזיה, ולא הבינה את היקף האירועים. כשהמתח גבר, והתעורר חשש לפיקוח נפש, היא הפעילה את הטלפון וגילתה כי טיל פגע בבית הוריה, ובמקום פרצה שריפה.
למרות הסכנה, היא יצאה מהבית בריצה לכיוון בית ההורים. בעת ריצתה ההיסטרית המשיכו להישמע אזעקות ויירוטים, והיא נאלצת להישכב מספר פעמים על הקרקע, כדי להגן על עצמה.
משהגיעה לבית הוריה נגלו לעיניה מראות קשים. השבילים כוסו דם, הבית נחרב, וריח של בשר חרוך מילא את האוויר ונצרב בזיכרונה. במקום עצמו הודיעו לה השכנים כי אביה, גיסה ואחיינה בן ה־13 נהרגו. היא הובלה אל המקום בו רוכזו הקורבנות, ונאלצה לזהות את גופות יקיריה. מאז אותו יום, סיפרה, ריח הבשר החרוך אינו מרפה ממנה.
מספר שבועות לאחר האירועים, ב־1 בנובמבר 2023, פנתה ש' לרופאת המשפחה והתלוננה על חרדות קשות שהתעוררו מאז נפילת הרקטה בסמוך לביתה. היא הופנתה לפסיכיאטר, וב־5 בנובמבר אובחנה כסובלת מתסמונת פוסט־טראומטית וחרדה קשה.
בהמשך החלה טיפול רגשי הוליסטי בו תועדו פחדים עזים, דריכות מתמדת, סיוטי לילה ותגובות גופניות חריפות של דופק מואץ, הזעה ויקיצות בבהלה.
ש' דיווחה כי היא מתקשה להירדם, מתעוררת בלילות מזיכרונות המלחמה, נמנעת מיציאה מהבית ומסרבת לעבור ליד בית הוריה. היא ממעטת לנהוג ולפגוש בני משפחה שמציפים את הזיכרון.
במהלך 2024 נבדקה גם על ידי פסיכיאטרית נוספת שציינה תסמינים מלאים של פוסט־טראומה, בין השאר פלאשבקים, בכי בלתי נשלט ותחושת פחד תמידית.
גם לאחר הלידה התקשתה ש' לתפקד, ונזקקה לעזרה מתמדת בבית ובמקום עבודתה. היא טופלה בתרופות פסיכיאטריות, אך באפקטיביות מוגבלת. בשל עומס במערכת הציבורית נאלצה ש' לפנות לטיפול פסיכיאטרי פרטי ולממן את הטיפול מכיסה. גם הפסיכיאטרית הפרטית אליה פנתה, קבעה כי היא סובלת מ-PTSD מובהק.
בדצמבר 2023 הגישה ש' תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת פעולות איבה, ותיארה את נסיבות האירוע, את רצח שלושת בני משפחתה ואת מצבה הנפשי הקשה.
אך למרבה תדהמתה, שמונה חודשים לאחר מכן, ביולי 2024, משרד הביטחון, המהווה רשות מאשרת בתביעות להכרה כנפגעי איבה, דחה את תביעתה.
בהחלטה נכתב כי אף שהרשות משתתפת בצערה על מות יקיריה, אין מדובר בפגיעת איבה לפי הגדרתה, משום שש' לא נכחה בשעת אירוע האיבה, אלא נחשפה לתוצאותיו בלבד.
במצוקתה, פנתה ש' לעורכת הדין מיכאלה דימרץ, אשר הגישה בשמה ערעור נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בערעור נטען כי האירועים אותם עברה ש' מהווים שרשרת אחת של פעולת איבה - מתחושת האיום בממ"ד ועד הריצה תחת אש והחשיפה למראות הזוועה בבית הוריה. לטענת דימרץ, מדובר באירוע מתמשך שהוביל לנזק נפשי ישיר וברור.
המוסד לביטוח לאומי, באמצעות עורכי דינו, טען מנגד כי ש' לא עמדה בדרישות ההכרה מאחר שלא הייתה נוכחת באירוע עצמו, וכי הנזק הנפשי נובע מאבל על מות קרוביה ולא מחשיפה לפעולת איבה. הדיון התקיים בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
על פי המלצות בית המשפט, התכנסו הצדדים והגיעו להסדר שלפיו הערעור יימחק ללא צו להוצאות. ש' תגיש תביעה חדשה עם מלוא הראיות, והביטוח הלאומי התחייב שלא להעלות טענות של התיישנות או מעשה בית דין, ולקבל את בקשתה, אם זו תתאם לטענות הערעור.
בתביעה החדשה צורפו חוות הדעת הפסיכיאטריות המלאות ותיעוד טיפולים שהוכיחו פגיעה ישירה ומתמשכת כתוצאה מאירועי 7 באוקטובר. לאחר בחינה נוספת קיבלו במשרד הביטחון את עמדתה, וב־27 באוקטובר 2025 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי ש' הוכרה על ידו כנפגעת פעולות איבה.
הפגיעה הוכרה בגין תגובת חרדה, והיא הופנתה לקבלת טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים על חשבון הביטוח הלאומי.
לדברי עורכת הדין דימרץ, ההכרה הרחבה של המוסד לביטוח לאומי בנפגעי איבה היא מבורכת, אך למרות זאת יש לא מעט נפגעים שנדחים, בדיוק כמו ש', מטעמים שונים ומשונים.
לדברי עו"ד דימרץ, הקושי של נפגעי טראומה להוכיח קשר ישיר בין האירוע הקיצוני שחוו לבין הפגיעה המתמשכת בנפשם אינו פשוט, ולכן מומלץ לפנות לרשויות רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי מתאים, שיבטיח את מיצוי מלוא הזכויות המגיעות לנפגעים.
עו"ד מיכאלה דימרץ, https://broadcust.co.il/business/0528024535 בעלת משרד עורכי דין בנתיבות, מתמחה במימוש זכויות רפואיות ובתביעות נפגעי פעולות איבה ונפגעי טראומ