רגע לפני פרוץ להבות האש עוד היינו עם תוכניות ליום הזיכרון שחלקן עוד התממשו, כך למשל טקסי הזיכרון שיצאו לדרך עם הצפירה בשעה 11:00.
כמיטב המסורת, יוצאים שרי הממשלה וחברי הכנסת ומתפזרים בין בתי העלמין הצבאיים מצפון ועד דרום. ראש העיר לשעבר וסגן שר החקלאות, משה אבוטבול, נבחר לייצג את הממשלה בראש העין. זה המקום לציין, כי ראש העין היא עיר שחיה ביטחון. 12 מבניה ובנותיה נפלו במערכת 'חרבות ברזל'. בשכונות החדשות מתגוררים בכירים רבים במערכת הביטחון - בהווה ובעבר - חלקם מוכרים לנו מכניסתם לפוליטיקה כמו הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן ודוברת צה"ל לשעבר השרה מירי רגב. ואם בנגיעות אישיות עסקינן, נזכיר כי משה אבוטבול נשוי לילידת ראש העין.
ומכאן לטקס עצמו...
סגן שר החקלאות ח"כ משה אבוטבול עמד בנאומו כנציג הממשלה בטקס יום הזיכרון הממלכתי לחללי צה"ל, שנערך הבוקר בבית העלמין הצבאי בראש העין, על חשיבות האחדות בכל התקופות, ובמיוחד בתקופת מלחמה כפי שאנו נמצאים בה עתה, כאשר עדיין נמצאים בידי המחבלים בעזה למעלה מ-50 מאחינו ואחיותינו, וכולנו מתפללים ומייחלים לשובם במהרה.
לצידו של סגן השר, השתתפו ראש העיר שגיא רז, ויו"ר המועצה הדתית הרב אשר שוקר, יחד עם אלפים מתושבי ראש העין, ובמרכזם המשפחות השכולות שיקיריהם הקדושים טמונים בחלקה הצבאית.
בנאומו ציין את אהבת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל לחיילים, התפילות שהיה עורך לשלומם, ועל מאמציו הרבים לאחר המלחמה להתרת העגונות של חללי צה"ל הי"ד.
"במותם ציוו לנו את האחדות בארץ עליה הקריבו נפשם", אמר סגן השר בנאומו, במהלכו עמד על הצורך לרפא את השבר בעם, ולשוב אל חיים של כבוד והערכה בין כל שדרות הציבור, ובכך להגשים את צוואתם של הנופלים הקדושים הי"ד. "אפשר גם להתווכח, אבל צריך לזכור כי גם כשמתווכחים נשארים אחים", סיום את נאומו.
נציין כי סגן השר בחר להשתתף בטכס הזכרון בבית העלמין בראש העין, לכבודו של גיסו סמל ראשון אבנר מנצור זכריה הי"ד, שנפל בעת מילוי תפקידו הצבאי ביום ט' באלול תשל"ח (11.9.1978), וטמון בחלקה הצבאית בראש העין, ובמהלך נאומו בטכס העלה את זכרו בכאב.
*
להלן הנאום המלא:
כבוד ראש העיר הנכבד מר רז שגיא,
כבוד ראש המועצה הדתית הרב אשר שוקר,
והאחרונים החביבים והחשובים ביותר הלא המה משפחות השכול שיקיריהם הקדושים נעקדו ונזבחו על אדמת הגנת העם והמולדת,
אותם אלו שבס"ד בזכותם אנו יכולים לקיים מדינה לתפארת עם עולם רפואה משגשג, עם ב"ה ביטחון וצבא משלנו, עם מערכות חינוך מתקדמות, ועם עולם של תורה ויהדות שבס"ד חב את הגנתו לאלו שלצערנו אינם איתנו היום,
אותם אלו שבמשך שנים רבות ביכה את לכתם מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, ושעשה לילות כימים לאחר מלחמת יום הכיפורים ועזב את הכל והתיישב לכתוב פסקי הלכה לא פשוטים, וראויים להתיר את אותם מאות נשים עגונות של הקדושים הי"ד שלא נודע מהם, וממקום קבורתם, כאלו שנספו ונעלמו בטיסתם בשמים אל תוך מצולות הים, ואחרים בקרב ביבשה ובים.
את אותם קדושים וצדיקים שאנו כאן היום מתאחדים לזכרם הי"ד חיילי צבא הגנה לישראל הן הן הנאמנים והאמיצים שחרפו נפשם למענינו מלוחמי המחתרות, וחטיבות הלוחמים, מקהילת המודיעין, מהמשטרה, משירות בתי הסוהר ומכיבוי האש, להם גם הקמתי בהיותי ראש עיריית בית שמש בעבר הנצחה וזיכרון את בניין בית יד לבנים לעילוי נשמתם הטהורה הי"ד
וכן כל אלו שלצערנו נרצחו בגלי הטרור הבלתי פוסקים לפני מלחמת חרבות ברזל ועד עצם היום הזה, הי"ד.
אנו מזכירים זאת, בכל ערב בתקופה זו של ספירת העומר את הפסוק העוצמתי: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי." (יחזקאל טז' ו')
מדוע מוזכר הכפל לשון פעמיים אותם המילים "בדמייך חיי" ??? דומני שהנביא יחזקאל מכוון בנבואתו שנעבור את התהליך הזה לצערנו פעמיים, פעם אחת נעבור את ה..."בדמייך חיי", טרם קום המדינה בגלות, באינקוויזיציה, בשואה, ובמלחמות הקשות להקמת המדינה שלנו.
ופעם נוספת "בדמייך חיי" זה מרמז על כך שכיום גם לאחר הקמת המדינה בהיותנו עם עצמאי בארצנו עדיין "בדמייך חיי" דמינו ניגר כמים בחוצות ע"י מרצחים שפלים, טרוריסטים אכזריים שכלל אינם מבחינים ברצח בין גברים לנשים, בין ילדים לבוגרים, בין דתיים לחילוניים, בין שמאלנים לימנים, בין חרדים לבין שאינם כאלה, הם רוצחים, ורוצחים ללא הבחנה רק בשל היותנו יהודים זה כלל לא משנה להם דעותיך האישיות, הפוליטיות, או הדתיות. וזאת ראינו כולנו במיוחד בטבח הנוראי במלחמה האחרונה ב-7 באוקטובר, יום שמחת תורה.
לסיום, אני בוחר לסיים את נאומי זה, בשיר ניצוץ האהבה
של אסף לוי המכונה "דקלון" ומילים לשיר של אהוד בנאי, דקלון גם זכה בפרס ובחתן ישראל תשפ"ג על שירו זה.
יש לו הרבה מאוד שירים יפים וגם מסורתיים ודתיים, ועוד כשהיינו ילדים קטנים שרנו וזמזמנו אותם בשכונה,
"מלהקת העוד" ו"מצלילי הכרם",
אבל משיריו בחרתי דווקא בשיר הזה שמבטא יותר מכל את הצורך באחדות, באהבה, ובסבלנות כי במותם ציוו לנו את האחדות בארץ עליה הם נרצחו ונהרגו!!!! וזה תפקידנו היום כמה שיותר להפיץ את אור האחדות והאהבה בקרב העם.
את הכלת האחר, אותו הם העריכו שמן הסתם לכל אחד מהם היה גם מישהו במשפחה עם דעות שונות משלו, אבל הם היו פוגשים בו בשמחות המשפחתיות, בימי ההולדת, בשבעה, בשלושים, ולהבדיל בחתונות, כי תמיד ידעו והבינו,
"מתווכחים, אבל אחים" !!!
כמו כן, שיר זה מוקדש למשפחתינו היקרה הגרה כאן בראש העין, לגיסי היקר אבנר מנצור זכריה הי"ד, בן שלום ושולמית, שנפל במילוי תפקידו הצבאי וטמון כאן בחלקה הצבאית, בעלה של זהבה גיסתי ע"ה, וכן לע"נ חמי וחמותי היקרים בנין וחנה יהודה ע"ה, ההורים של אשתי היקרה אסתר תחי'. תנצב"ה.
השיר הוא:
"כל אחד חי בעולם אחר,
כל כך גדול השוני,
את מה שאני מרגיש בפנים,
איש לא מרגיש כמוני,
את מה שאתה חושב עמוק,
אני חושב שטוח,
מה שאתה רואה סגור,
אני רואה פתוח,
את מה שאני רואה לבן,
אתה רואה שחור,
כשיורדת עלי החשיכה,
עליך זורח אור,
מה שבשבילך חלום,
לי זו האימה,
מה שבשבילי שלום,
לך זו מלחמה,
למקום אליו אני הולך,
הן גם אתה תגיע,
כל הדרכים הרי עולות,
אל אותו הרקיע,
אל המקום אליו אתה הולך,
הן גם אני אגיע,
אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע !!!!"
הוא אשר אמרתי בנאומי, מתווכחים!!! אבל אחים
יהי זכרם של יקירנו חיילי צבא הגנה לישראל הי"ד ברוך
ובעת הזאת אף נתפלל יחד למען שובם של אחינו ואחיותינו הנמצאים בשבי החמאס ברצועת עזה, שישובו במהרה לחיק משפחתם.
אמן.