מלחמה זו היא חלק מיריעה היסטורית רחבה, הנפרשת על פני אלפי שנים שעברו על ישראל כעם נבדל בין אומות העולם. כדי להרגיש את הרגע הזה לעומק ולחשב אותו בצורה מקיפה, צריך לפרוש את ההיסטוריה שלנו על השולחן ולעקוב אחרי התנועות בזמן - כמו מצביא שרכון מעל מפה.
יש לשים את האצבע על התנועה הראשונה, על בבל העתיקה, שם התרכזה החברה האנושית לפני ארבעת אלפים שנה. מתוך העמים יצאה ונבדלה קבוצה, קבוצת אברהם, אבי העם. הקבוצה נולדה כדי להתחיל לגלגל התפתחות מיוחדת בעולם – להתקדם ממדרגה של אדם המונע על ידי יצר הרע מטבעו, לדרגה של אדם הדומה בתכונותיו לכוח העליון - תכונות של נתינה והשפעה.
לאורך ההיסטוריה, קיבלה הקבוצה בכל פעם תוספת של אנוכיות ואטימות, דחייה והתרחקות. כנגדה, היה עליה לייצב מדרגה מוצקה של קרבה ואהבה וכך להתקדם אל המדרגה הבאה. כלומר, ההתפתחות שלנו הייתה בתבנית דומה: התגברות של יצר הרע והתאחדות שלנו מעליו.
נקודת ציון הכרחית הייתה למרגלות הר סיני בעת קבלת התורה, שרק בכוחה יכולים היו להמשיך להתעלות מעל האגו שכבר היה גדול מכדי להילחם בו באמצעים רגילים. מכאן, ככל שעלו והתפתחו, היו בני ישראל חייבים לאחוז ולדקדק יותר בכלל הגדול של התורה - "ואהבת לרעך כמוך" - אחרת היו נופלים ממדרגתם. כך שגינו בנפילת בית המקדש הראשון, בו נקרע העם ללא סיכוי לאיחוי והחורבן היכה בעם. בהמשך, בבית שני, הובלט השבר החברתי עוד יותר, עד שנחרב הבית השני ושוב יצאנו לגלות. גלות נולדת תמיד מפירוד. גם היום, למרות שחזרנו ארצה, אנחנו שקועים בה. לכן, לא מגיעה הגאולה. התרגלנו כל כך לפילוג עד שהוא נראה לנו נורמלי.
די להיזכר בתהלוכות ובצעקות ברחובות ובכיכרות לפני המלחמה הנוכחית. השנאה מילאה וסתמה את העם. ההפגנות הביעו רצון לבטל זה את זה והחלישו אותנו מאוד. אין בעיה להביע עמדה ולהיכנס למחלוקות, אבל צריך לכבד את האדם שמולך, את העובדה שגם הוא יכול להיות צודק, שגם לו יש דעה והוא מייצג אזרחים רבים. לא כך נהגנו.
כרגע מתחוללת מלחמה ואנחנו פחות מתעסקים בשנאה. הכאב גדול ממנה ולכן משתיקים אנו את הטינה. מלבד זאת, מי שיעז לצאת היום להפגנה, לא יתקבל יפה נוכח המכה ואפילו ייחשב לאויב. אבל בהסתכלות על התנועות בציר ההיסטוריה, ברור כי ברגע שיתרחקו האויבים החיצוניים, שוב תפרוץ השנאה מבפנים.
דווקא עכשיו צריכים אנו למהר ולהכות על ליבנו הרך מכאב כמו על ברזל חם, כי הוא גמיש, רגיש ויכול לשמוע. אין לנו תקווה להיאחז בקרקע זו ולהיגאל מהגלות ומהנפרדות אם לא נחזור ונקבל עלינו את שיטת אברהם ואת פנימיות תורת ישראל. אנחנו מפותחים מכדי להצליח בלעדיה. אנו בעלי יצרים חזקים ומתוחכמים מדיי. אנחנו שוב צריכים לאחוז ברעיון שלשמו קמנו ולהגיע דרך אהבת הזולת להידמות לכוח העליון - כי אנחנו בני אידאה זו.