כל אדם מישראל צמוד משעות הבוקר של סוף השבוע האחרון למקורות מידע, מתעדכן בחדשות, מחליף רשמים עם משפחה, שכנים וחברים. הרבה דאגה באוויר. פתאום אנחנו במלחמה.
היה לנו פספוס ביטחוני גדול, זה ברור. הפספוס התבטא בחוסר הערכה אופייני לנו של האויבים שלנו ובאי מוכנות צבאית צורבת. קדם לזה פספוס גדול הרבה יותר.
מדובר במה שקורה בתוך העם שלנו בחודשים האחרונים בצורה כל כך מכוערת שקשה להתעלם ממנה. בעצם זה קורה בינינו כבר שבעים וחמש שנים ועוד כמה מאות ואלפי שנים שקדמו להן. כמו היום, מצליחים אנו לפספס את הנקודה כבר דורות על גבי דורות בגלל הגאווה שמתרוממת בינינו.
עם ישראל נוסד על הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" ולכן נוחל הוא מפלה והשפלה כל פעם שהוא הולך בכיוון ההפוך - לשנאה הדדית בינינו. את זה פספסנו ובגדול.
איך יכולנו לחשוב שיקרה אחרת? יותר ויותר מתאספים ומצטברים בינינו גרעינים של שנאה, ושוב מלחמה ושוב... זה לא עוזב אותנו ולא יעזוב. לתהלוכות השנאה בתל אביב, לקללות ולניסיון לפגוע זה בזה לא הייתה יכולה להיות תוצאה אחרת וכולנו אחראים לה. אנחנו צריכים להבין שמזינים אנו ומזמינים את כל המלחמות עלינו. רק אנחנו, כמו שאמרו חז"ל "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל".
הגאווה בינינו היא האסון הלאומי שלנו. כמו שכתב שלמה המלך, "אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום" (משלי, כ"ז, א'). ההתקפות עלינו יהיו קשות יותר מחר אם לא נכניס בינינו היום ענווה ונטייה צנועה ופשוטה לחיבור לבבי. "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות; וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" (ספר 'מאור ושמש').
רק ביחסים בינינו תלוי הכול - רק ביחסים בינינו. אין לנו צורך בדאגה אחרת ולא בפחד, אלא רק מכך שלא נתאחד. מעבר לזה, אנו נמצאים בידיו של הכוח העליון, אותו כוח שדורש את האחדות בינינו. כך כתוב בכל מקורות ישראל.
כל אדם מישראל שצמוד לחדשות, צריך לשאול את עצמו למה זה קורה לנו ואז לעשות כל מה שבידו למען אחדות בתוכנו.