בסימנה טבא נתחיל השבת מחדש בחומש 'בראשית'. זכינו בסייעתא דשמיא בשמחת תורה לסיומה של תורה ומיד התחלנו את הקריאה ב'בראשית', ללמדנו שלתורתנו הקדושה אין מושג סופי, אלא תמיד מתחילים מחדש, שאכן ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים; וככל שנלמד ונהגה בה - נמצא בה יותר ויותר וניווכח לדעת שאפילו להתחלתה טרם הגענו.
סנגורן של ישראל, הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל, נהג לומר, כי הטעם שהתורה תחילתה באות ב' ולא באות הראשונה א' וכמו כן גם תורה שבעל פה מתחילה בכל הגמרות בדף ב', ללמדנו שככל שנעסוק בתורה הקדושה, נקרא ונלמד בה - הרי שאפילו לאות א' לא הגענו. נמשלה התורה הקדושה לאותה מפה גיאוגרפית שכאשר מביטים בה נמצא לפנינו מדינות, יערות, ימים ואגמים כנקודה בכל המפה הגדולה, אבל כאשר נתקדם לאותם יעדים ונגיע לאותם המקומות, הרי שלפנינו מדינות ענקיות המשתרעות על מאות ואלפי קילומטרים רבועים.
בפתיחת קידוש הלבנה אומרים אנו "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", להורות שמספיק בהסתכלות ובמבט בצבא השמיים או בבריאת הארץ, אתה מגיע להכרה שישנו בורא לעולם ולאהבה אותו.
אדם המתבונן בנפלאות ובגודל הבריאה בעיון קל, מגלה את גדלות הבורא יתברך ואפילו עם כל התפתחות המדע והטכנולוגיה זה אינו סותר – אדרבה, מקבל הדבר חיזוק על ידי המצאות וחידושים של מדענים.
הרמב"ם ז"ל כתב (הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכות א'-ב'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו. ואיך היא הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב, משבח, מפאר ומתאווה תאוה גדולה לידע ה' הגדול. וכשמחשב בדברים אלו עצמם, מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריאה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד "כי אראה שמים מעשה אצבעותיך – מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח')... מבשרי אחזה אלוה".
בשו"ת 'פאר הדור' כתב הרמב"ם כבר אמר רבי מאיר בברייתא: "הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". וכן למדנו שאברהם אבינו ע"ה הכיר את בוראו על ידי זריחה ושקיעה של השמש והירח עד שהגיע לידיעה ברורה שיש כאן מנהיג לעולם.
וכך כתב בספר 'קו הישר' (פרק ב'): "טוב להסתכל בשמיים כדי לראות מעשי השם יתברך". וכמו שנאמר בזוהר הקדוש (פר' בראשית): "אמר רבי אלעזר בר רבי שמעון: יום אחד הייתי על חוף הים ובא אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לי: 'רבי, ידעת מה שכתוב 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'?'. אמרתי לו: 'אלה השמיים ואלה מעשי הקדוש ברוך הוא, שיש לו לאדם להתבונן בהם ולברכו שנאמר 'כי אראה שמיך'"; וכן נוהגים אנשי מעשה להסתכל בשמיים בשעת יציאת כוכבים כשמתחילים להאיר ואומרים "מה רבו מעשיו ה', כולם בחכמה עשית" ובפרט שמתחילה החמה להאיר, צריך להסתכל לשמיים בצאת השמש בגבורתו; וכן כשמתחילה הלבנה לזרוח.
בפרשתנו קוראים אנו על מעשה הבריאה מתוהו ובוהו וחושך על פני תהום לבריאה מופלאה כזו, לעולם יפה עם ימים, נהרות, אגמים, שמש וירח וכל צבא השמיים. ומה תועלת בסיפור בריאת העולם? מביא רש"י ע"ה את דבר המדרש: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא ממקום חיוב המצוות מ'החודש הזה לכם' - מצווה שנצטוו ישראל ראשונה ומה טעם פתח מבראשית בריאת העולם? 'כוח מעשיו הגיד לעמו'. הקדוש ברוך הוא, בורא שמיים וארץ, הוא מנהיג הבירה והוא נתן את הארץ הקדושה והמובטחת למי שחפץ בו מכוח נתינה זו והיא זכותנו על ארצנו הקדושה. מי שאמר והיה העולם הוא שהחליט למי תינתן הארץ הקדושה וכל זה מכוח אמונתנו במי שברא את העולם. שבת שלום.
