מי כמונו יודע להיכנס למחלוקות שבדרך כלל אין לנו מושג איך לצאת מהן. בכלל, שימו על כף אחת של המאזניים את הנטייה הטבעית של כל אדם בעולם לשלום ולאחווה; על השנייה את הנטייה למלחמה - וכף המלחמה תכריע בחבטה למטה, במיוחד אם מדובר ביהודים. כתוב "בראתי יצר הרע", כלומר נברא רצון שנוטה במובהק למחלוקת, לחלוקה, להתפלגות, לתחרות ולהיאבקות; ומנגד כתוב "בראתי לו (ליצר הרע, מ.ל.) תורה תבלין" - שתכניס בו טעם.

ברור לנו שיש גם תועלת במחלוקת, שהיא אם כל התפתחות. בלי מחלוקות בין מדענים למשל, היינו נשארים בבורות גמורה. בלי מחלוקות חברתיות, העולם כבר מזמן היה מחוויר ומתנוון. אבל מה עוזרת לנו כל ההתפתחות הכבירה של דעת ושל פילוסופיה אם היא לא מביאה לסוף המלחמות ולא הופכת את העולם למקום מאושר? להיפך, ככל שהאנושות מתפתחת יותר, מוצאת היא דרכים המוניות ומתוחכמות להרוג ולהרוס, להשתלט לשעבד, לנצל והופכת מזיקה יותר מדור לדור - לעצמה ולשאר חלקי הטבע.

מובן מכאן שאסור למחוק את המחלוקת, כי היא מנוע ההתפתחות שלנו ולא לחינם נבראנו בעלי נטייה למחלוקת, אבל חייבים אנו להבין איך להשתמש בנטייה זו במדרגה אחרת, גבוהה, מועילה ומאחה, כזו שנעזרת במחלוקת כדי להשלים זה את זה ולהגיע לשלמות בינינו.

זה התבלין שטמון בתורה. להשתית שלום על פני המחלוקת, זו סגולתה. היא ניתנה לנו כדי שנשתמש בה לצורך זה כחלוצי העולם וכאור לגויים. כשאנחנו לא בכיוון, אנחנו הכי גרועים. על ייחודיות זו של היהדות הרחיבו מקובלים בכל הדורות והיא נחוצה לנו ולעולם כולו היום כמו אוויר פסגות בעיר צפופה ומזוהמת עד מוות.

בחוכמת הקבלה כתוב, שעלינו להסב את המחלוקת - שמתחוללת בתוך האדם, בינו לשאר בני האדם ובין עם אחד לעמים כולם - למחלוקת לשם שמיים. יש להשתמש בה לא כל אחד לטובת עצמו, לפי הנטייה הטבעית של היצר הרע, אלא יחד בעד הכוח העליון שתכונתו היא גם אחד משמותיו – 'שלום'.

כלומר, היחס שלנו למחלוקת הוא שצריך להשתנות. במקום שהמחלוקת תעורר בנו שנאה למי שדעתו שונה משלנו, עליה להאיר בנו חיבה גדולה אל הזולת, אהבה שאינה קשורה ותלויה בדבר.

יחס כזה אפשר למצוא באופן טבעי בתוך משפחה. נגיד אח אחד אוהב אוכל מלוח והשני מעדיף מתוק. ההבדל ביניהם בטעם האוכל לא יפגום בקרבה ביניהם והם לא יצאו למלחמה על המלחייה... זו תהיה הזדמנות עבור כל אחד מהם לדעת מהו טעמו של אחיו, לחשוב על טובתו ובכך לחזק את הקשר ביניהם. ברגע שיש קשר הדוק שבו כל אחד חושב על טובת האחר, הפתרון הטכני כבר מגיע ומובטח שכולם ייהנו מהסעודה.

בינינו, בין חברי האומה הישראלית, אי אפשר למצוא יחס טבעי כזה ותחושה של משפחה אחת. אנו צריכים להתאמץ כדי לבנות יחס כזה בינינו – במודע - בעזרת השיטה שמוסברת בפירוט במקורות שלנו ובכתבי המקובלים - שאומנם גם הם לא פעם נמצאים בחילוקי דעות, אבל לשם שמיים ולמען הכוח העליון - האחד בבריאה.