אודיה, סטודנטית, תושבת העיר, טסה למרוקו עם משלחת של 'איילים'- עמותה להתיישבות בנגב ובגליל, יחד עם ראשי כפר ומנהלי מרכזי צעירים. המשלחת יצאה כמשלחת זהות וחיבור בין היתר למורשת של מייסדי העמותה וגם לשמוע את סיפור היהודי במרוקו. אל מרוקו הגיעה אודיה ביום חמישי האחרון.
אודיה שנמצאת עדיין במרוקו בראיון טלפוני מיוחד ובלעדי לשמשנט:
היכן היית בזמן האסון?
"בזמן רעידת האדמה הייתי בבית הכנסת אלעזמה שבאיזור היהודי במרקש".
ראית את המראות הקשים? תתראי במה נתקלת
"אז הייתה רעידת אדמה 6.8 במרקש, היה טירוף, אדמה רועדת, אבק עשן, קשה לנשום, אנשים צורחים, ילדים בוכים.. אותנו זה תפס בבית כנסת, אני דיברתי עם חברה וחיכינו לכמה בנות שבירכו ברכת המזון, זה לקח להן כמה דקות אז חיכנו להן.. איך שהן סיימו את הברכה התחיל רעש רועם והאדמה שיקשקה תחתינו, היינו בטוחים שזה פיגוע עד שהבנו שזאת האדמה התקבצנו למרכז הרחבה של בית הכנסת. אני התכופפתי והייתי בטוחה שהמים של המזרקה הולכים להתהפך עלינו.. הסתיימה הרעידה ונשים עם ילדים נכנסו לבית הכנסת בצרחות והיסטריה, עזרנו להן להירגע. הבנו שיש סיכוי לרעידות משנה וזה מסוכן להישאר והחלטנו שחייבים לצאת למקום מבטחים תחת כיפת השמים - לכיכר המרכזית ששם יש מרחב פתוח. בדרך היה מפחיד לצעוד, הלכנו בסמטאות הצרות על הריסות של מבנים. ברחוב היה כאוס - משפחות מפורקות מחפשים אחד את השני, אופנועים שנוסעים לכל כיוון, רחובות חסומים אז אנשים רצים לכיוונים אחרים, האנשים היו מכוסים אבק, פצועים מדממים שרצים איתם לקבל סיוע. כשהגענו לכיכר המרכזית, לשם כולם התאספו היה מטורף לראות את כל העם המרוקאי, כולם פשוט יצאו כמו שהם עם הפיג'מות והתגודדו משפחות משפחות. הכביש היה עמוס באנשים שברחו ביחד לכל מיני מקומות. גם אצלנו חלק מהחברה כבר יצאו מבית הכנסת אז התאספנו איתם".
האם נתקלת בצוותי סיוע רפואי מהארץ?
"כשהגענו לראבט הגיע צוות חילוץ לפגוש אותנו, הם היו בדרכם למרקש ולפרברים".
מתי את חוזרת לארץ? והאם את מקבלת סיוע במטרה לשוב ארצה?
"אני חוזרת היום בלילה, היה אפשר להיעזר בחברות הביטוח כדי לחזור לארץ אתמול, אבל אני רציתי להישאר, הלוואי שיכולתי להישאר עוד".
היכן את כעת?
"עכשיו אנחנו בעיר ראבט, רחוקים מאזור הרעש, ממשיכים במשלחת ועובדים על שיפוץ בתי קברות בבית העלמין היהודי".
מילים על הנס הגדול שאירע לך
"אם היינו יוצאים כמה שניות או דקות לפני שהחברות היו מסיימות לברך היינו יוצאים לסמטאות שמחוץ לבית הכנסת ששם נפלו הקירות והיינו יכולים להיפגע. היה לנו נס גדול שהיינו ברחבת בית הכנסת ושם הייתה השגחה ולא נפל כלום. אני שומרת שבת והשכרתי קטנוע בשישי אז הבאתי אותו לחבר שיקח אותו בשבת, החבר נסע עם עוד שתי חברות. כמה דקות לפני הרעידה, עצר אותם שוטר ועיכב אותם כמה דקות, עד שהם אמרו לו שאנחנו מישראל והוא שחרר אותם. בזכות העיכוב הזה הרעידה תפסה אותם במקום שהם יכלו לברוח מהסמטה וכמה פסיעות מהסמטאות הצרות בדרך למלון שלנו. בכללי זכינו לנס עצום שכולנו שלמים בגוף. במהלך השבת היה הרבה היסטריה, אני בטוחה שיש עוד אנשים שצריכים להשתקם עוד נפשית מהמהומה והפחד".
האם חזרי בעתיד לבקר שם?
"ברור".
צילום תמונות אודיה פלאם. לצפייה בסרטון ממרוקו ביום האסון היכנסו לדף הפייסבוק של שמשנט.
אודיה עם המשלחת מהארץ:
