תערוכה רטרוספקטיבית של האומן העכשווי הנודע תומס דמאנד נפתחה בימים אלה במוזיאון ישראל בירושלים ותוצג בעוד חמישה מוזיאונים מובילים בעולם. האומן תומס דמאנד יחשוף עבודה שיצר במיוחד למוזיאון ישראל, אשר מתייחסת לאקטואליה המקומית. התערוכה תוצג עד ה-10.2.2024. אוצר: דאגלס פוגל.
התערוכה הגיעה למוזיאון ישראל היישר ממוזיאון 'ז'ה דה פום' בפריז. מנכ"ל מוזיאון ישראל, דניס וייל, הציע לדמאנד ליצור עבודה מיוחדת עבור התערוכה במוזיאון ישראל. האומן, שעוסק בפער שבין המציאות לייצוגה בצילום ובין ההתרחשות האמתית לתיאור ההיסטורי שלה, בחר להתייחס בפעם הראשונה לאירועים עכשוויים בארץ.
תומס דמאנד נולד במינכן בשנת 1964 והחל את דרכו האומנותית באקדמיה לאומנות בדיסלדורף. תהליך היצירה שלו חותר תחת האמת בצילום, מטיל ספק בכוחו לתעד ועוסק במגבלות המבניות שלנו לקלוט את המציאות. תחילה בוחר הוא תצלום עיתונות, תצלום היסטורי או תצלום מהרשת; אחר כך הוא משחזר את המצולם באמצעות בנייה של דגם קרטון בגודל אמתי ומצלם את הדגם; ולבסוף הוא משמיד אותו. תהליך היצירה, הנסתר מעיני המבקרים, הוא מעגלי: מהתצלום המקורי, דרך הדגם המדויק של הסצנה ועד לתצלום הסופי שהוא יצירת האומנות שמוצגת לקהל. 'גמגום ההיסטוריה' מתייחס לפער המוזר שבין העולם שבו חיים אנו לבין עולם הנייר והקרטון המשוחזר שמעלה האומן בסטודיו שלו. בפער שבין ההיסטוריה הכתובה והמדובררת בצורה קולחת ושלמה ובין מקטעיה המצולמים, נמצאים חלקי האירועים שלא תמיד אפשר להשלימם.
היצירה 'תיקיות' (Folders) מ־2017 היא דוגמה טובה. שנה לפני יצירתה, נבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. במסיבת העיתונאים הראשונה שערך טראמפ, רצה הוא לשכנע את העיתונאים שאין ניגוד עניינים בין תפקידו כנשיא ובין עסקיו הפרטיים. כהוכחה לאמיתות הדברים, הוא הניח על שולחן ארוך ערימה של תיקיות. כאשר ביקשו העיתונאים לעיין בהן, הוא מנע זאת והרחיק אותם. מאוחר יותר נטען שהתיקיות היו ריקות.
דמאנד בחר בפריים שהתמקד בתיקיות על רקע דגל ארצות הברית וייצר חיבור מיידי לדגל בעזרת הכחול של מפת השולחן, המקטע האדום-לבן של הדגל והתיקיות שהדפים הלבנים הריקים מבצבצים מתוכן. התצלום מנצל את ההנחה שחייב להיות משהו אמתי לפני העדשה, אלא שהדבר 'האמתי' שנתפס על ידי המצלמה של דמאנד הוא פיקציה. ובמילים של דמאנד: "יצירת האומנות היפה והמושלמת ביותר היא זו שבאמצעות המחווה הקטנה ביותר מפיקה את התוצאה הגדולה ביותר. אתה רוצה לתת לצופה את המינימום שהוא צריך כדי להבין מה אתה מראה, אבל אז לחתוך".
למבקרים בתערוכה צפויה חוויה עוטפת מיוחדת במינה, שכמו תכניס אותם לתוך יצירת אומנות: דמאנד רואה בחלל התערוכה חלק בלתי נפרד מיצירתו. באמצעות שימוש באדריכלות של האולמות, בקירות, במתקנים שנבנו במיוחד לתערוכה ובטפטים, יוצר הוא סביבה שעוטפת את המבקר ומעמתת את הדימויים המוצגים עם העולם שבחוץ. התערוכה מציגה סקירה מקיפה אודות עשייתו האומנותית של דמאנד: תצלומי 'ההיסטוריה האל-ביתית' גדולי הממדים של זירות התרחשות קשות לזיהוי אך רבות משמעות; סדרת התצלומים הקטנים יותר, 'יומיומיים', שחוקרת את מסתרי היומיום ומבוססת על תמונות שצולמו בטלפון הנייד; 'מתווים לדגמים' שמתעדים דגמי מבנים של אדריכלים וגזרות של מעצבי אופנה; טפטים שעיצב ושני סרטי 'סטופ-מושן'. נסו ותיהנו.