איך ייתכן שאנשים משכילים בולעים את סיפור גן עדן, בו נוצרה האישה מצלע של גבר, שהנחש מדבר איתה ושיש תפוחים עסיסיים קסומים שאם אוכלים אותם זוכים לפקיחת עיניים? זו אחת השאלות שקיבלתי השבוע מתלמיד מתחיל במסגרת תוכנית שאלות ותשובות.
"בכל דף בתנ"ך", המשיך התלמיד לחדד, "מתווספים פרטים שאנחנו יודעים בבירור שאינם מתקיימים בטבע. אז לאן המוח שלנו הסתלק?".
בלימוד חוכמת הקבלה, מגלה אני הסברים אחרים לגמרי לסיפורי התורה, רבדים שונים לחלוטין שמפעימים אותי. התנ"ך הוא מורה דרך לאנושות, ספר שקורא לה לא להישאר בצורת ההסתכלות המוגבלת של העולם הזה, אלא לנסות לגלות את העולם לעומק, לגלות את הכוחות ששולטים באדם ובעולם הסובב אותו ומתוך כך גם להכיר את הכוח האחד והיחיד שנסתר ופועל מאחורי הכוחות השונים – כולל גם אלה הנראים כגרועים ביותר.
הנחש למשל, שבא ולוחש על אוזן האישה "קדימה, תעשי את מה שאסור", הוא כוח שנראה ערמומי ומרושע, כי את מה שהוא עושה אי אפשר לבצע בצורה ישירה אלא רק בעורמה. ערמומיות זו היא למעשה קדושה, משום שהיא לא נועדה להערים ולגנוב, להרוויח ממישהו או לשלוט בו. טבע האדם עצמו הוא יצר רע ושקרי. לכן, צריך להערים עליו כדי להפוך אותו לטוב. הכוח שנקרא 'נחש', ממלא כאן תפקיד חשוב ועושה עבודה רצינית מאוד.
מתוך הטבע עמו נולדנו נובעות בעיות שמהן סובלים אנו עד עצם היום בעוצמה מתגברת. ועדיין, אין מבינים אנו איפה נמצא 'הנחש' הפנימי, איך לשלוף אותו מתוכנו ולהיפטר ממנו. הוא מקיף אותנו, נמצא בתוכנו, משתכשך עמנו, בא אתנו במגע ואנחנו לא מזהים אותו.
משימתנו היא לגלות את התמונה האמתית של העולם ואז נצליח לתקן את 'הנחש'. כולנו ביחד צריכים ממש לתפוס את היצר שנמצא בנו ושולח אותנו להילחם זה בזה ולאחוז בו עד שיסכים לפעול אתנו. כשיאמר הנחש "אני מסכים", נאמין לו. העולם ישתנה ותתגלה האמת, שהיא השימוש בחוכמת הנחש למען האחרים ולמען ההתקרבות לזולת.
זה מעמדו הגבוה ותפקידו של הנחש - לזרוק את מין האדם מאותו גן עדן שבו נולד והתפתח ולהחזיר אותו לשם, אבל במצב שונה ומתוקן, כאשר יצר הרע משמש לעשיית טוב ושם להישאר לתמיד.