יעקב עבד לפרנסתו אצל אחיו, משווק ביצים אזורי. העמיס, נשא, העביר חבילות ביצים במשקל כבד. מבית האריזה למכונית, מהמכונית לחנות, לסופר. במשך שנים ארוכות, יעקב חילק את חבילות הביצים באהבה יתרה. העומס היה כבד, בכל יום בשנה הגיע לעשרות נקודות הפצה ואיתו מאות קרטוני ביצים. עם ישראל אוהב חביתות, חביתה בירק, חביתה מקושקשת, שקשוקה, או סתם ביצה קשה. כשיש ביקוש יש גם עבודה. ואת העבודה הקשה הזו יעקב לקח על עצמו. להביא לכל סופר או מכולת את הביצים הטריות. שנים ארוכות, חודש אחר חודש, פיזר את חבילות והביא שמחה לכל בית ופרנסה לבני ביתו.
באחד מימי העבודה חש יעקב כאבים בגב. העומס והמשקל לאורך זמן הצטבר ועשה נזק לעצמות, לעמוד השדרה. זה הרגע בו מתחיל יעקב להבין את הקושי בעבודתו המפרכת, ובעיקר את הנזק שגרם לעצמו. איש כפיים, מושבניק מלידה, נולד במושב כסלון, ישוב בפרוזדור ההר, מטה יהודה, אחד האזורים היפים במדינה. ירוק בעיניים מכל חלון, מכל לול. כסלון ישוב בהגדרה חקלאי מתבסס בעיקר על ענף הלול. באמצעו בית אריזה, ממנו יוצאים קרטוני הביצים כל יום בעגלות לספקים. משהבחין יעקב שהכאב אינו חולף, הבין יעקב שהוא זקוק לעצת רופא. הוא נזקק לטיפול רפואי הכולל ניתוח בעמוד השדרה, ניתוח מסובך ומורכב שלעיתים גם אחריו לא בטוח כי יבוא המזור. דקות אחדות לפני הניתוח עומד הרופא ומסביר על הניתוח, על הסכנה, על התוצאה האפשרית. בעל החלוק הירוק מבקש רגע להסתודד עם רעייתו של יעקב."תדעי שהסיכויים הם ממש לא טובים. בעלך כבר לא יוכל לעמוד על הרגליים, אולי יזדקק לכסא גלגלים." כך, בפשטות. השומעת המומה, עיניה דומעות ובעיקר החזה חש את פעימות הלב ההולמות בקצב מוגבר. בעלה, אהובה, האיש בעל המרץ הבלתי מובל, לא יוכל ללכת עוד!". לא!! אצל בעלי. מנסה רעייתו של יעקב לשכנע את הרופא. "לפחות אל תספר לו. יעקב איש חזק, יתגבר על הכל, הוא יקום וילך. יש לו עוד הרבה מטרות בחיים".
יעקב חיבק את רעייתו, נישק את שלושת ילדיו, ונכנס להרדמה. הניתוח נמשך שעות, זמן נצח. לבסוף כאשר יצא לחדר ההתאוששות, חיוור כמו סיד, אך עם חיוך מרוח על הפנים. זה יעקב.
שלב השיקום שולח את יעקב לבית לוינשטיין, לא אהב את ההחלטה, רצה קל"ב, אולי בהר הצופים, אולי בירושלים, אבל זרם איתה. "מי שרוצה ללמוד על החיים יבוא לבית לוינשטיין". המראות, תהליך השיקום של פצועים ממוטט כל לב . ההתמודדות, המאמצים, בכל שעה, בכל פרוזדור וחדר. מצד כל נוכח בבית, בולטים שגם עיוורים חשים אם לא רואים. יעקב מתאמץ בשביל עצמו, משתדל, בשביל בני ביתו. וגם המראות המזוויעים הללו לא שוברים אותו. הפיזיותרפיה סייעה לרצון שלו לנצח את האמור, הוא יעקב יעמוד על הרגליים. בחלוף חודשים אחדים, מתייצב לפני הרופא המנתח לביקורת. מביט הרופא ולא מאמין. איך? הדמעות מחליפות את המילים, יעקב ורעייתו המלווה פורצים בבכי ומספרים לרופא על הדרך שהביאה אותם עד אליו.
יעקב שחש כבר את כל הסבל שבעולם החליט להקדיש את עצמו למי שלא יודעים לדבר, אבל יודעים לתת טעם לחיים. השיקום הפיסי שלו נמשך עד היום, המאמצים שצריך להשקיע החליט לאמצם לטובת הקמת חווה, חוות חברים. לא של בני אדם, של חיות, בהמות, עופות, זוחלים, יונקים ועוד. כך התחיל במלאכה הנמשכת כבר כמה שנים טובות, טיפוח חווה לבעלי חיים בה הכל מכל. תיבת נוח כזו. סוסים, חמורים, תוכים, צבים, כלבים ועוד.
בבוקר עובד בעבודתו (עובד עיריית ירושלים ברשות התמרורים) ומשעה 14:00 עד 20:00 הוא בחווה. פטריוט אמיתי. מול הטבע, מול נוף עוצר נשימה, יבלה יעקב את השעות בעזרת כמה חברים או מבקרים. הוא יזין את החיות, יניח לפניהם את המזון, ילטף אותם, יעניק להם אהבה ותשומת לב. פינות החי הפכו לאטרקציות מרתקות לילדים בכל הגילאים, מפעוטות המגיבים בחיוך ובשמחה לחיות הפרוותיות ועד ילדים גדולים יותר הנהנים מהיצורים שמסתובבים חופשי ביניהם. יעקב החליט לאמץ הרעיון ולהזמין אורחים במושב, בני משפחה, חברים, מכרים, או עוברי אורח. הרבה עבודה יש בחווה, בחורף, והחורף בכסלון לעיתים אפילו מושלג, בקיץ יפעיל להם מאווררי ענק.
יעקב צריך לדאוג לקורת גג. לתוכים יש כלוב גדול חופשי בו יוכלו לעוף ולזלול. באחד הימים אחד המבקרים השאיר את הדלת פתוחה וכל שלל התוכים בכלוב, עשרות, עפו להם אל החופש. יעקב לא הצטער, החל באיסוף מחודש והיום יש בו בכלוב אולי מאה תוכים בכל הגוונים. מחוץ לכלוב מצוי תוכי ענק העונה לשם ג'קוב, אותו אפשר לשים על הגב לצילום. בפינת הצבים מצויים כמה כאלה, ביניהם גדולים וקטנים, פנינת החמורים יעמוד יעקב יסביר את הלכות פטר חמור. פודים אותו כמו כל בכור בזכות מאמציו למען יוצאי מצרים".
כלבים (לא נושכים) מקבלים את פני הבאים, אחד מהם עם שלוש רגליים. יעקב: "את זה הצלתי ממוות. מצאתי אותו פצוע על הכביש, אוטובוס דרס לו רגל, החלטתי לאמץ אותו. הובא לכאן אחר קבלת טיפולים וטרינרים וניתוחים, כולל כריתת הרגל הפצועה. "תסתכל עליו, איך הוא מאושר", יעקב מרגיש חמלה רבה כלפי בעלי החיים. "אני אוהב אותם, הם מחזירים לי הרבה אהבה".
יעקב היום עומד על רגליו, הסובלות מחוסר תחושה. אם יקבל מכה ברגל, לא משפיע עליו, כי לא ירגיש בכך בכלל. קוץ נכנס לו בכף הרגל, לא מפריע לו. יש לי רגליים אבל אני לא מרגיש אותם. הן מתפקדות, בעזרתם אני מגיע לעבודה, בעזרתם אני נותן את הנשמה לבעלי החיים. אני חייב להם את החיים.
אז איך מקיימים חווה בסדר גודל כזה? יעקב אינו גובה דמי כניסה, מי שרוצה לתת תרומה, ברוך הבא. כל התרומות הולכות לטובת בלי החיים. "אני משקיע הרבה מכיסי ותמיד מצליח להתאושש מהגירעונות שהחווה יוצרת לי.".
חוות החברים היא חוויה בטבע, שווה לבקר בה. אם מזדמן לכם להגיע למושב כסלון, גם בשל הנוף והטבע, תנסו למצוא את החווה. היא תהיה לכם לחוויה נוספת בטבע הקסום הזה שנקרא כסלון.
צילום תמונות ציון סולטן.