ג'וליוס רוברט אופנהיימר, שעל סיפור חייו סובב הסרט המדובר של הקיץ, היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שעמד בראש פרויקט פיתוח הגרעין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא האמין שהעולם זקוק לנשק חדש כדי לסיים את המלחמה וחשב שהוא עומד להביא תועלת גדולה לאנושות. הניסוי הראשון של פצצת האטום, שנערך ביולי 1945 בניו מקסיקו, גרם לו לתפוס ברגע מחריד אחד לאן עלולה האנושות להתדרדר בעזרת הפצצה שפיתח. מדהים איך לא הבין זאת קודם, אבל כך היה.
על שם רגע ההבנה הזה, נטבע המונח 'רגע של אופנהיימר' ומשתמשים בו היום כשמדברים על הבינה המלאכותית, שתהפוך לחלק מהמערכת הצבאית ותהיה אחראית על הנשק הגרעיני. מדענים מתחילים לתפוס שכוונתם להועיל עלולה להתהפך למעשים מסוכנים מאין כמוהם.
'הכוונות הטובות' שלנו מביאות לתוצאות הרסניות, מפני שמחשיבים אנו את עצמנו ל'טובים'. האמת היא שאין גרועים וטיפשים מאתנו. אנו מדמיינים לעצמנו שבאופן עקרוני אנחנו לא אנשים כל כך רעים ולא מבינים שהטבע שלנו מיסודו הוא שלילי לחלוטין. נבראנו ביצר הרע.
לכן, רבות הן הפעמים שבהן מגלה האדם כי תוצאת פעולתו היא חורבן אותו עתיד נפלא שצייר לו בעת פעולתו. ואז כבר מאוחר מדיי... שנייה לפני הפיצוץ בניו מקסיקו לא יכול היה אופנהיימר לחוש בזה. רק כאשר יצאה המצאתו לפועל לנגד עיניו, הבין הוא מה יצר ולא יכול היה כבר לעשות דבר.
כך תמשיך האנושות להתנהל ולשקר לעצמה עוד אלף פעם שהיא מפתחת דברים טובים ומועילים שבסופו של דבר יתגלו כמזיקים שוב ושוב. אפילו אם מבינים אנו את העיקרון הזה עכשיו ואומרים, "נכון, זה כך" - בכל זאת לא נוכל שלא לדמיין לעצמנו דקה לאחר מכן שיכולים אנו להפוך את העולם לטוב יותר ולשכוח לגמרי שהיצר הרע מכתיב את צעדינו כרגיל.
רק אם יפתח האדם בתוכו נקודת מבט קבלית, תהיה לו הסתכלות נכונה על עצמו שתרים אותו למדרגה שממנה לא יוכל יותר להזיק לעצמו, לטבע ובעצם לכולם. עד אז ועד שנרכוש כולנו את הנקודה שעומדת למעלה מיצר הרע, מעל האגו ולא תלויה בו, צריך לאסור את פיתוח הבינה המלאכותית. היא גרועה ומזיקה יותר מפצצת האטום עצמה.