מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם וביקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?", שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר".
בטח החכם היה מקובל, כי רק מי שעוסק בחוכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול, צריכים לעבור בו כל הרצונות - מהטובים ועד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמתית שפועלת בו לכל עומקה ואז להתעלות מעליה.
מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, ציווה עלינו הבורא לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו, עדיין לא מוטלת מצוות האהבה.
החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות ואת כל התאוות הטמונים בו מבלי שחש הוא ומודע להם. כשמתחיל האדם להכיר את המנוע הפנימי שלו - הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז מתחיל הוא לגלות את התכונה ההופכית – בדיוק כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו.
ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז נשאר האדם כמו פרח יפה או חתלתול - ברמת צומח או חי - ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. מנגד, מסבירה חוכמת הקבלה שהיצר הרע נועד לעבוד אתו ולטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" - ככל שהיצר הרע גדול יותר, כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב.
בסופו של דבר, נצטרך כולנו להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות אתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו, כבר כבשו עבורנו המקובלים את הדרך ללכת בה - רק צריך להקשיב לעצתם.