פריץ הבר היה כימאי מפורסם, יהודי מלידה ופטריוט גרמני. כשאוכלוסיית העולם החלה לגדול במהירות והיבול החל להתדלדל, הוא הציל לפחות מיליארד בני אדם מרעב כשהמציא דרך לייצר דשן אמוניה מחנקן ומימן, "לחם יש מאין". אחר כך, כדי להוכיח את נאמנותו למולדתו גרמניה, הוא ייצר את גז החרדל שנוסה מיד במלחמת העולם הראשונה והיה אחראי למוות הנורא של מעל 3,000 חיילים צרפתים. מאוחר יותר עמד בראש המכון שבו פותח גז הציקלון בי, שהרעיל מיליוני אנשים במחנות הריכוז, ביניהם קרוביו וחבריו שלו עצמו.
איך יכולים לדור באדם אחד שתי דמויות - זה שמאכיל אנשים רעבים בעולם וזה שאחראי למותם? לדעתי, לא חשב הבר על ההשלכות של המצאותיו - לא של זו ולא של זו. הוא היה מדען בנפשו והדחף שלו היה פשוט, ליצור משהו אפקטיבי. המחשבה על מה יקרה עם ההמצאה אחר כך - לחיוב ולשלילה - לא הייתה בהכרתו בשעת מעשה.
מי שהמדע זורם בעורקיו לא מרגיש את חיי היומיום. עבורו המחקר והיצירה של משהו חדש בעולם אלה החיים עצמם. מה יקרה הלאה עם גילוייו לא מעניין אותו. לכן, מי שלוקח מדען תחת חסותו, יכול לסחוט ממנו מה שירצה (וסחטנים יש הרבה...).
ובכל זאת, מדען או לא, למעשי האדם יש השלכות. הגרמנים נידו את הבר למרות שניסה בכל כוחו להוכיח שהוא אחד מהם. אשתו התאבדה לאחר השימוש האיום בגז החרדל שהמציא. אחריה התאבד גם בנם. מכריו וקרוביו נרצחו בגז שהוא המציא. כעיקרון, כל הטוב וכל הרע שעושים אנו חוזר אלינו ואל קרובינו גם אם בצורה בלתי ישירה. אדם צריך לבחון במה הוא עוסק ולקראת מה הוא הולך. כך גם לגבי מחשבותיו - אם טובות הן או רעות. הן יחזרו אליו בהכרח.
הפטריוטיות הנלהבת של פריץ הבר ושל הרבה יהודים בארצות מולדתם בגולה, נבעה מכך שהעם היהודי הוא עם עתיק ומפותח, הנמשך בהכרח לאידיאלים הגבוהים שעיצבו אבותיו. כאשר אין הוא מוצא אותם בעולם, נדחף הוא לעמוד בראש כל רעיון שמסוגל לספק לו אחיזה במשהו משמעותי, נצחי וטוב.
לכן, בראש כל מהפכה, רעיון מדיני או חברתי, תמצאו יהודי. עוד תתגלה לנו מידת מעורבותם של היהודים (כרגע אנחנו יודעים רק מעט ממנה). הבעיה היא שתמיד אותם רעיונות יפים שנמשכים היהודים לקדם, משפיעים לכיוון הרע.
האידיאל היהודי הוא הידמות לכוח העליון, המאחד והנותן, על פני יצר הרע שבו נברא, האגו והאנוכיות. אבל כאשר לוקחים את אותו אידיאל גבוה נצחי של אהבת הזולת כביטוי לאהבת הכוח העליון, ובמקום להשליט אותו על היצר הרע משתמשים בו בשירות היצר הרע - הוא מתקלקל ומבאיש.
יוצא כך: טמונה בנו אידיאה עתיקה שהיא גם משימה היסטורית - להתחבר כאיש אחד בלב אחד מעל לאגו ובזה להיות אור לגויים ומופת לעמים. במקום זה, מסבכים אנו ומסכסכים את העולם במלחמות ובשאר אסונות.
את הנטייה הפטריוטית, את הנאמנות וההתלהבות, צריכים אנו להפנות לרעיון היהודי, ליצירת חיבור הלבבות בתוך העם. רק פטריוטיות כזו תביא תועלת - לנו ולעולם.