המילה 'דמוקרטיה' הפכה עם השנים לערך מקודש וחשוב מאוד לכולם. כל אדם רוצה להרגיש שהוא חי במדינה שבה יכול הוא להשפיע על צורת החיים ועל הערכים. כל אחד רוצה לדעת שהקול שלו קובע את אופי ארצו. גם מנהיגי העמים רוצים לשחק כאילו הם בעד דמוקרטיה. זו מילה יפה שמוסיפה להם כבוד.
אלא שהדמוקרטיה היא כמו שיר ערש שמזמזמות האליטות לעמים, שיירדמו ושיחלמו. לחן רך, מילים נעימות, ריקות. עוד כשהדמוקרטיה הייתה בחיתוליה בימי יוון העתיקה, היא הועילה בעיקר לאליטות וכל שכן היום. אנשי האליטה צריכים להחזיק את שליטתם בעם ולכן הם מדברים 'דמוקרטית'. כולם מבינים את זה, אבל מה אפשר לעשות. אם לא הם ישלטו, ישלטו בנו אולי ארגונים גרועים יותר.
דמוקרטיה, כמו שהיינו רוצים לחשוב עליה, לא קיימת ולא יכולה להיות. הדמוקרטיה אינה אלא עוד שיטה המנסה להרגיע את טבע האדם האגואיסטי, השתלטני והלוחמני ולשמור בזה על עצמאות הכלל ועל קשר יפה בתוך העמים וביניהם.
אי אפשר להרדים את האגואיזם לאורך זמן. לכן גם הדמוקרטיה נכשלת כמו כולן. עינינו הרואות איך האנושות מתפתחת ונעשית כביכול פתוחה ופלורליסטית מאוד, ובאמת הופכת היא עוד יותר ויותר למפולגת ולמלוכלכת, מלאת ייסורים ומסוכסכת.
בעיניי, השיטה הטובה ביותר להשיג בעזרתה אנשים טובי לב ואומות מאושרות, היא זו שבה יקבלו המדינה והעם על עצמם את שליטת הכוח העליון, כי הוא בלי שום ספק באמת שולט בנו, כך שאם נצטרף לשליטתו - נהיה גם אנו בכיוון הנכון.
לשליטת הכוח העליון אין קשר לדת. להצטרף לשליטתו פירושו שכולם - מקטן ועד גדול - יתפתחו להתקיים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - כי זה הכיוון שלו וזה אופי כוחו. בניגוד לכוח האנוכי, בגלל היצר הרע הקיים באדם מטבע בריאתו, כל שיטה שהוא ממציא מתחת שערות ראשו מולידה סבל עוד יותר גדול.
בכל העולם עלינו להתחיל להבין זאת, לדעת שרק על ידי חינוך ליחס יפה בין בני אדם נגיע למבנה חברתי נכון. ישראל צריכה להיות כוח החלוץ המייסד חינוך וחברה כזו.
מקורות העם היהודי מציירים בפירוט ובדיוק את היצר שקיים באדם, מתארים בבהירות את תכונת הכוח העליון ומדריכים איך למשוך ולקרב את האדם אליה. לכן, מוטלת עלינו חובת ההוכחה לכך שחברה שיש בה אהבת חברים, אהבת אחים ושנוהגת לפי כללי התורה "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך" וכו' - היא הרצויה לכל העולם