בפרשתנו מצווה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו לקחת את שבט לוי לעובדו ולשרתו תחת בכורי ישראל. בשני הפסוקים שבהם מופיע הציווי, הוא חוזר ושונה "בני ישראל" חמש פעמים.
"ואקח את הלוויים תחת כל בכור בבני ישראל. ואתנה את הלוויים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד ולכפר על בני ישראל, ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש" (במדבר, ח', י"ח-י"ט).
וכל כך למה?
מפרש רש"י: "להודיע חיבתם, שנכפלו אזכרותיהם במקרא אחד כמניין חמישה חומשי תורה".
מדוע דווקא בציווי זה גילה הקדוש ברוך הוא את חיבתו לבני ישראל? מהו גילוי החיבה המיוחד בשהוואתם לחמשת חומשי התורה?
האדמו"ר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם', מסביר כי לאחר ציווי זה היו בני שיראל יכולים לבוא לידי חולשת הדעת: זה עתה ניטלה מהם עבודת ה' בבית המקדש וניתנה לשבט לוי בלבד ואין הם ראויים לעבודת ה'. הלוא דבר הוא. לפיכך הדגיש הקדוש ברוך הוא, שעם ישראל הוא עם סגולה על כל חלקיו ואין חלק אחד מיוחד לעצמו אלא סך כל החלקים הוא היוצר את ייחודו של עם ישראל. לפיכך, הושוו חלי העם לחמישה חומשי תורה. כשם שכל חומש הוא ספר בפני עצמו וכולם יחד מהווים את התורה השלמה, כך יש לכל חלק בעם תפקיד ייחודי וכולם יחד - עם ישראל!
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ו, סיוון תשע"א, עמ' 95.
