כתוב בגמרא (סנהדרין צ"ט:): רבי אלעזר אומר על מעלת המלמד תורה לאחרים, שכה נשגבה היא מעלתו, עד שכיבכול הוא בעצמו עושה ומחדש את דברי התורה שנאמר "ושמרתם ועשיתם את דברי הברית הזאת ועשתים אותם" (דברים, כ"ט, ח') - המשמר את התורה בקרב העם על ידי לימודה לאחרים, נחשב כמי שעשאה וחידשה.
אין כאן דוגמה גרידא לגודל מעלת שכרו, אלא כפי שמסביר המהרש"א (ד"ה כאילו עשאן לד"ת), המלמד תורה לאחרים מעמקי ביותר בלימודו מתוך משא ומתן עם תלמידיו וזוכה לחדש בדברי התורה ולא היה מגיע לכך אלמלא היה מלמד תורה לאחרים.
רבא מוסיף: יש לדרוש את הפסוק כאילו כתוב "ועשיתם אתם" - מעלתם המלמד תורה לאחרים היא גם כאילו עשה וברא את עצמו, כי על ידי לימוד התורה וקיומה הוא ניצל ממאורעות רעים המתרחשים בגלות.
על השראת מעלתו כמי שחידש בעצמואת התורה, כותב הנצי"ב (העמק דבר, דברים כ"ט, ח'), כי הדברים אמורים בעת הגלות, כאשר לימוד התורה יתמעט עד כדי סכנה שתשתכח תורה מישראל. כי מי שיעמול בעת מצוקה רוחנית זו כדי להרבות תורה, נחשב לו הדבר כאילו עשה את התורה, כי בזכותו היא מתקיימת בקרב העם. על כך מוסיף רבא, כי מעלתו היא גם כאילו ברא את עצמו ואת תלמידיו שהוא מקיימם בחיים בזכות לימוד התורה.
מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת 'מאורות הדף היומי", כרך מ"ו, סיון תשע"א, עמ' 56.
