בתיאור הקמת המשכן נכתב "ויהי מאת כיכר הכסף לצקת את אדני הקודש ואת אדני הפרוכת, מאת אדנים חמאת הכיכר, כיכר לאדן" (שמות, ל"ח, כ"ז).
הקדוש ברוך הוא ציוה לעשות אדנים מן הנדבות של מחיצית השקל, אדנים שעליהם יעמוד גוף המשכן, כדי שלכל ישראל יהיה חלק בהקמת המשכן.
אמר ה'חפץ חיים' זצ"ל והוסיף: רצה הקדוש ברוך הוא שכל ישראל יהיו שותפים בלימוד התורה, ולפיכך עשה שלומדי התורה יזדקקו לתמיכתם של נדיבי עם, ועל ידי כך יהיו כל ישראל שותפים בתורה הקדושה, אם על ידי הלימוד ואם על ידי החזקת התורה בממון, בכך יהיו הכול שותפים בקיום העולם.
והנה, היצר הרע משתדל בכל כוח להסית את הלומדים לבל ילמדו, וא מחזיקי התורה - לבל יחזיקו בלומדים.
פעם שאלו אחד מתלמידיו שהתעשר, מדוע נהפך ליבו בקרבו? לפני שהתעשר, כשהיה עני, התאווה ורדף אחר עשיית צדקה וחסד, ולאחר שהצליח והעשיר, נהפך לאחר וקשה עליו הנתינה?
השיבו רבו: זהו מה שאמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו".בשעה שהתעשר אכן נדרש ממנו להוסיף על נתינתו, אבל עם עושרו גדל גם היצר הרע שלו, ומאז הוא רוצה למנוע ממנו לתת אפילו את הפרוטות שנתן לפני הצלחתו.
ומה תקנתי? שאל התלמיד.
השיב ה'חפץ חיים' זצ"ל: עליך לתת בלא לחשוב, כמו מי שחפץ לטבול במקווה קר, שעליו לקפוץ לתוך המקווה ולא לחשוב מחשבות.
פעם אחת סיפר לו גביר אחד שהוא ציווה בצוואתו לתת את הספרים שבביתו לישיבה מסוימת ואת הונו הניח לבניו.
אמר לו ה'חפץ חיים', כי לדעתו לא טוב עשה. את הספרים היה צריך להניח לבניו למען ילמדו בהם, שהרי בשיבות שי ספרים, את הכסף היה צריך למסור ביד עמלי תורה, למען יוכלו להחזיק מעמד ולשקוד על התורה מתוך נוחת הנפש.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ז, אדר תשע"ג, עמ' 259-260.
