במדרש 'תנחומא' (פרשת יתרו, סימן י"א) נשאלת השאלה, מדוע שילח משה את חותנו יתרו ולא שיתפו במעמד קבלת התורה?
ההסבר הוא כפי שאמר שלמה המלך, החכם מכל האדם "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר" (משלי, י"ד, י') אמר הקדוש ברוך הוא: בניי בו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים, ואילו יתרו ישב באותה שעה בביתו בשהשקט ובשלווה, איך יזכה כעת לשמוח עם בניי בשמחת קבלת התורה? רק אותו הלב שנגדש מרורים במצרים, יזכה לשמוח "ובשמחתו לא יתערב זר".
יתרו זכה למעמד מכובד ביותר בקרב אומות העולם. אף על פי כן, נטש את הכול ויצא למדבר כדי להצטרף לעם עבדים משוחררים חסר ארץ. נחישות רבה, אומץ ודבקות במטרה הוכיח יתרו, אשר הגיע לשם שמיים והתורה משבחת אותו על כך (ר' רש"י, שמות, י"ח, ה'), אך ישיבתו בשלווה בשעה שהתייסרו ישראל, מנעה ממנו את הזכות להשתתף במעמד הר סיני ולזכות בהשגות הרוחניות הגבוהות שזכו להן הנוכחים במעמד.
אין כאן עונש או הרחקה, אלא שיתרו, שלא נזדכך עם שיראל במצרים ולא עבר את כור ההיתוך, חס רהיה את ההכנה הדרשה כדי להפוך לעבד ה' מושלם. הוא זר כלפי ההשגות הנעלות, כי לא יוכל להבין את השפה העליונה, את שפת הקולות, אין באפשרותו להבדיל בין רמזי הברקים והתגלותם שבהם הפיע כבוד ה'. לפיכך שלחו משה שילך לעת עתה אל ארצו, כי איננו יכול להתערב בישראל לעת התרגשותם והתפעלותם ודבקותם לה'.
כדי להשיג את מעלת התורה, על האדם להיות עניו מאד בעיני עצמו, כמאמר חז"ל שהתורה נמשלה למים, כי היא הולכת אל המקומות הנמוכים. רק העם שעבר את סד העבדות הקשה, ורוחו נצפרפה במאות שנות שעבוד עד אשר הפנים כי האדם מן העפר בא ולעפר ישוב וכל תכליתו רוחניות - יכול להכיל את המעמד הרוחני הכביר ביותר שכמוהו לא היה (משנת רבי אהרן, חל א', עמ' מ"ג; אור חדש, חלק ג', עמ' קל"ו).
מתוך "ותן חלקנו" בהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך נ"ד, שבט תשע"ב, עמ' 140-141.
