"כשאתה נהנה מחוויה מסוימת, אתה הרי רוצה לחזור עליה שוב, אבל אז הולכת עוצמת ההנאה ופוחתת עם הזמן. בתגובה, אתה עושה דברים בעוצמה או בכמות גדולה יותר כדי להגיע שוב לאותה הנאה שחשת בהתחלה", כך מסביר פרופ' פנחס דנון, המומחה להתמכרויות, את מנגנון ההתמכרות.
לכל אדם יש רגעים בחיים שבהם חווה הוא תענוג גדול מאוד והיה רוצה לחזור עליו אחר כך ולא מצליח. כדי להצליח לחזור על תענוג שוב ושוב בלי שתפחת רמת ההנאה, דרושה התמכרות הפוכה. לא מוכוונת מילוי עצמי, אלא כזו שיוצאת מגבולות האני אל טובת השני.
כאשר אדם נותן, מוסר ומתחלק, הוא מתמלא בהרגשה טובה, מרוממת ועמוקה. למה? כי בגישה זו מדמה הוא את עצמו לדרך המחשבה של הטבע ושל האלוהים. אם מצליח אדם לכוון את עצמו למלא את הזולת, מתחיל הוא פתאום להרגיש איך הכול סביבו שר - העצמים, השיחים והציפורים.
הטבע נמצא בשירה בלתי פוסקת, כל פרט ופרט שבו רוצים היו לשיר על אהבה ועל חיבור, על החיים הטובים ועל השאיפה לחלוק עם כולם, אבל בגלל שמכניסים אנחנו לכל חלקי הטבע כוחות של תחרות ורכושנות, יש גם בין בעלי החיים שירים עצובים שמבטאים את הצער על חוסר ההרמוניה.
אם לא היינו מקלקלים את הטבע, היינו מרגישים אותו, שומעים את העשבים, את החיות ואפילו את הרוח - שרים על כל הטוב שבעולם. אם רק נשנה את כיוון החשיבה שלנו נראה את כל הטבע נרגע ומתמלא בשלום, בשלמות ובהשלמה בין כל פרטי הבריאה.
אז נתמכר למנגינה זו ולשירה מושלמת זו. נהיה מכורים לשמוע את הכוח הפנימי של הטבע שר על התחשבות הדדית ומזמר על מגורים משותפים של הזאב עם הכבש.