אחת לתקופה, במסגרת שיעורי הקבלה היומיים, חוזרים אנחנו לפתוח את 'הזוהר', ספר הספרים של חוכמת הקבלה. קוראים אנו יחד לאט לאט ונותנים למילים לשטוף ולעטוף לנו את הלב.
לאחרונה, קראנו את מאמר 'הניצנים' מתוך הקדמת ספר 'הזוהר'. מאמר זה נפתח במילים: "רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ". כשרבי שמעון פותח, הכוונה היא לפתיחת צינורות השפע הרוחניים, מערכת נסתרת ומסועפת שמעבירה דרכה כוחות גדולים ומקרבת מאורות לתלמידים ולכל בני האדם.
השפע הרוחני הוא אינסופי. לכן, בנוי ספר 'הזוהר' שכבות שכבות והקריאה בו מכניסה את האדם שלב אחר שלב לשטח חדש של רגשות ושל הבנות. מי שינסה להכניס את מה שהוא קורא ב'זוהר' אל תוך המוח, לדחוס את האותיות, המילים והמשפטים לתוך השכל, לא יצליח לעבוד עם מה שאוצר הספר בתוכו. זה כמו לבוא עם מחשב שקנית לפני שלושים שנה כדוגמת אלה הראשונים שיצאו לשוק ולרצות לראות בו תמונות וסרטים ולהכניס בו תוכנות שרק מחשב מודרני יכול לפענח את הקוד שלהן.
גם אנחנו, בני האדם, עובדים על מחשב ישן, מחשבה עתיקה שכתובה בשפת רצון לקבל הנאה לטובת עצמנו ובקוד אנוכי שמונע מאיתנו את קבלת השפע. לכן, לא מזהים אנחנו את ההבחנות שיש בספר 'הזוהר'; אבל קריאה נכונה מסוגלת לבנות בנו תבניות חדשות לקבלת השפע.
אל קריאת 'הזוהר' צריך לגשת כמו שנכנסים למקום חדש ולא מוכר. מתיישבים בשקט, מקשיבים בעיקר, לא מרבים לשאול וממעטים להתערב. פשוט נכללים מהמקום וסופגים אותו בשקט מתוך רצון פשוט להיות דבוק בטקסט, להתבטל ולהיכנע כלפיו כך שיפעל עלינו.
בהתחלה תופסים אנו רק אחת ממיליון ההבחנות שיש בו. רק לעיתים רחוקות, מסוגלים אנחנו לתפוס אותן בחוש ממש. אבל בפנים, בתוכנו, מסתובבים בינתיים גלגלי שיניים ומנועים במהירות רבה. לאט לאט לומדים אנו לשמוע על מה מדבר 'הזוהר'.
כמו ילד בראשית חייו, כאשר מתחיל הוא לדבר, אומר הוא כאן מילה ושם מילה ועדיין לא מבין מה הוא אומר בדיוק. כך אנחנו, מתחילים לזכור את המילים ואפילו לקשור בין מילה כזו לאחרת. לאט לאט - על ידי הרצון הגדול להכיר את המצבים הרוחניים שעליהם מספר 'הזוהר' ומתוך השתוקקות להיות קשור בו - נמשך כוח שבונה בנו כלים חדשים ותבונה של הלב.
לימוד 'הזוהר' מקבל תנופה של זירוז ככל שמשתדלים האנשים שקוראים בו להתקרב זה לזה. כל שאלה שמעלים הם בזמן הלימוד, מכוונת לקבל תשובה שתקרב ביניהם יותר כדי שמה שלומדים הם יתגלה בקשר ביניהם.