נציין שבעקבות הכתבה שפרסמנו בזמנו, שלומי קיבל עזרה באדיבותם של מספר פונים מהעיר, ביניהם קיבל פנייה לסיוע (בתיקונים שונים בבית) ממכללת השוטרים.
קרוב לשנה, שלוש פעמים בשבוע, שלומי יוצא מביתו לטיפולי דיאליזה בבית החולים "הדסה הר הצופים". "לא קיבלתי אישור לעבור לטיפולים במקום קרוב יותר".הוא אומר.
שלומי זקוק לעזרה לרדת ולעלות את מדרגות הבית (5 במספר)
"אני כל הזמן מוטרד מהמצב הזה , אין מי שיוריד ויעלה אותי, עוד מעט חורף, גשם, אני שואל את עצמי מה יהיה? אני חייב שיסדרו לי פתח לבית. רמפה, כניסה נפרדת. יש אטימות בכל המשרדים שאני פונה אליהם. אני צריך לצאת ולהיכנס מהבית כמו בן אדם".
לגביי עמידר: "אישתי מתכתבת איתם במייל, הם ביקשו שלא "נשגע" אותם וכאשר תהיה דירה נגישה הם יודיעו לנו. בינתיים אני צריך לצאת לדיאליזה ולחזור. אני ממתין קופא מקור עד שמישהו עובר ועושה לי טובה ומעלה אותי לבית ...".
לגביי סיוע של מט"ב מטעם המדינה הוא אומר: "מגיע לי מט"בית ועוזרת בית, כבר חצי שנה אומרים לי "שלא מוצאים". אני מצלצל כבר חודש ואין מענה".
על היציאה והכניסה המורכבות בלשון המעטה מהבית: "אני יוצא בשעה 12:00, עד שאני מוצא מישהו שיוריד אותי מהבית, כשאני חוזר באזור השעה 18:00 בערב, אני ממתין שיעלו אותי בין שעה לשעתיים".
לא מכבר שלומי נפל למרבה הצער במדריגות פעמיים: "לא ממזמן נפלתי פעמיים במדריגות ורק במזל גדול לא קרה לי כלום. זה קרה כשמישהו הוריד אותי והפיל אותי בטעות כמובן", הוא מספר בעצב.
"אני חייב פתח עם רמפה מהבית". הוא מוסיף.
הצעתי לשלומי שנעלה כתבה בעילום שם ונטשטש את פניו והוא סרב: "אני רוצה כתבה ופרסום בפנים גלויות, אני לא מתבייש במצבי ולא מתבייש לקבל עזרה. המשרדים מתעלמים מימני ואני סובל מאוד".
בתמונה שלומי ממתין שמישהו יעזור לו לעלות לביתו. צילום פרטי.