בתמונה: משאית עם ציוד של משפחה יהודית שבורחת מברלין לניו יורק (1939). לאן אנחנו נברח? (צילום: Bundesarchiv, Bild, 'ויקיפדיה')
בריאיון לתוכנית '60 דקות' שנערך לאחרונה, אמר נשיא איראן איברהים ראיסי, כי "יש כמה סימנים לכך שהשואה התרחשה, אבל האירועים ההיסטוריים צריכים להיחקר על ידי חוקרים והיסטוריונים כדי לוודא שזה אכן קרה". המילים הללו הכעיסו כלי תקשורת ופוליטיקאים ישראלים. עם זאת, מלבד כלי תקשורת ופוליטיקאים ישראלים, אף אחד כמעט לא הזכיר או אפילו שם לב לדברי ראיסי. זה לא שהם לא ידעו, פשוט לא אכפת להם או שהם מסכימים אתו בשתיקה.
ב-5 ביוני 1940, שבעה חודשים לפני שהחליטו הנאצים להוציא לפועל את תוכנית 'הפתרון הסופי' להשמדת העם היהודי, פרסם המקובל והוגה הדעות בעל 'הסולם', הרב יהודה אשלג, את הגיליון הראשון של עיתון חדש בשם 'האומה'. כוונתו במוצר הכתוב הייתה לאחד את העם היהודי כאמצעי לסיכול רדיפות הנאצים. בדבר המערכת הוא כתב שהעיתון הוא "מין ברייה שנולדה בין המצרים בחבלי לידה קשים ואיומים, מתוך רעל השנאה שתקף את אומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כיליון האיום של מיליונים מאחינו ועוד ידם נטויה".
למרבה הצער, הגיליון הראשון היה גם האחרון. לא זו בלבד שהפנו היהודים עורף לאחדות, חלקם אף פנו לשלטונות הבריטים שהיו בעלי המנדט על המדינה באותה התקופה והעלילו על בעל 'הסולם' שהוא מתכוון בעיתונו לערער את ממשלתם על ידי תעמולה קומוניסטית. הבריטים סגרו את העיתון ואיימו לכלוא את בעל 'הסולם' אם ינסה להמשיך לפרסם אותו.
ביולי 1938, התכנסה בצרפת ועידת אוויאן במטרה למצוא פתרון ליהודים שהיו תקועים בגרמניה ובאוסטריה. בעל 'הסולם' כתב את הגיליון היחיד של עיתון 'האומה' שנתיים לאחר ועידה זו. לבעל 'הסולם', שראה לאן מועדים פני הדברים, לא היו ספקות לגבי תוצאות הרדיפות. "יצר הסדיסטי שבהם לא ידע שובע", כתב בעיתונו, "עתה המצב משונה הוא לגמרי. כי מלבד שהקיפו אותנו בבת אחת מכל קצווי ארץ, הרי גם האומות הנעלות ביותר נעלו בעדינו את הדלתות בלי רגש כלשהו של חמלה ורחמים ובאופן אכזרי כזה, שאין לו תקדים בכל התהליך של ההיסטוריה האנושית, אפילו בימים הברבריים ביותר".
עוד ב-1940, כשכתב את עיתון 'האומה' ו'הפתרון הסופי' טרם הופעל, היה ברור לבעל 'הסולם' שתקוותנו היחידה היא אחדות. עכשיו יש תקדים. השואה אכן קרתה, אבל אנחנו עדיין לא עושים מה שאנחנו צריכים כדי למנוע את הישנותה. גרוע מכך, אנחנו עדיין מעדיפים להתחבר ולהתרועע עם אויבינו שנשבעים להשמידנו מאשר להתאחד עם בני עמנו.
אם לא נתחיל להתאחד ללב אחד – לא ישתנה דבר במציאות. להיפך, מכחישי השואה יתרבו, המסר הארסי שלהם יתפשט ברחבי העולם ופרק חדש ייכתב בדברי הימים מלאי הכאב של עמנו. פרק זה לא ייכתב בגלל שנאת האומות אלינו, אלא בגלל שנאתנו זה לזה.