כל הכבוד לראש השב"כ רונן בר שחשף בכנס המכון למדיניות נגד טרור של אוניברסיטת רייכמן כי המודיעין שלנו מראה באופן חד משמעי שהשסע הפנימי בישראל מעודד טרור ממדינות עוינות.
"האתגר המורכב ביותר הוא האתגר שבתוכנו – השסע העמוק שמתפתח בתוך החברה הישראלית על דמותה וצביונה של המדינה", אמר בר, "חוסר היציבות הפוליטי, הפילוג הפנימי הגובר, ניתוץ המכנים המשותפים ההיסטוריים והשיח המוקצן – כל אלה מהווים זריקת עידוד למדינות ציר הרשע, לארגוני הטרור ולמפגעים בודדים... תובנה זו אמורה להטריד אותנו יותר מהכול".
אבחנה זו אינה חדשה, היא כתובה שחור על גבי לבן בשלל מקורות ישראל מלפני אלפיים שנה. חז"ל הקדימו את השב"כ ותמצתו זאת כך: "אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת" (מדרש 'תנחומא').
במילים אחרות, החיבור בעם ישראל קובע את המצב הביטחוני שלו ורק בליכוד הכוחות מסוגלים אנחנו לבלום את האויבים ולגאול את עצמנו מצרות וייסורים. למה? כי "כאשר ישראל הם כאיש אחד בלב אחד, הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" ('שם משמואל').
לא מדובר במיסטיקה. כל אדם שעיניו בראשו רואה שהפירוד בינינו מחליש אותנו ולפיכך מיד מרימים האויבים ראש ומעזים יותר ויותר. לכן, לצד המשימות של שירותי הביטחון, תוך שילוב כוחות ושיתוף פעולה עם כל הגורמים שיכולים לסייע בבלימת ההסתה, האיומים האלימים והשיח הרעיל, צריך לפעול ברובד נוסף. לא רק לעשות הכול כדי לסור מרע, אלא גם לעודד עשיית טוב ולהשקיע בתקציב לחיזוק רוח האחדות בעם.
השב"כ יכול רק להתריע, אבל הוא לא יכול לטפל בבעיה. לכן, טוב אם תיקח המדינה לידיה את האחריות ותיזום מהלך חברתי ארצי שיזכיר לנו שהאחדות היא מקור הכוח והביטחון של העם היהודי והיא הסוד לכל אושר ולכל הצלחה.
עלינו ליישם תוכנית הסברה כזו בכל מסגרות החיים ולהנגיש אותה לכל הגילאים, לחנך מגיל אפס ומגן הילדים שצריך להתחבר יחד, להקדיש זמנים קבועים לשיחות ולמעגלי שיח עם תלמידים בבתי ספר ולתגמל סטודנטים באוניברסיטאות שיחקרו את התועלת מאחווה חברתית ואת השפעתה החיובית על כל מערכות החיים.
לעם ישראל יש משענת של גדולי ישראל, ספרייה גדושה של ספרי קבלה ודרכים סלולות איך להוביל לאחדות. כל שנדרש הוא להטעין כל נער ונערה במסרים הייחודיים וללוות אותם לשרשרת החיול, כך שבשירות החובה שלהם ואחריו יידעו כל חייל וחיילת שהקשר הלבבי העמוק שלהם עם שאר אחיהם ואחיותיהם הוא זה שיוביל לניצחון בכל מערכה - כמו שכתבו חכמינו: "כאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" ('מאור ושמש').