דודו עמר, 39, מנהל אנגלו סכסון סניף בית שמש, נשוי ואב לילדה, מזה מספר שנים מתנדב בארגון 'איחוד הצלה' בית שמש. כחלק מתפקידו, בתחילת השבוע הוא המריא לגבול אוקראינה כדי לסייע לפליטי המלחמה. בראיון לשמשנט הוא מספר על ההתגייסות למשימה שנקראת מבצע "כנפיים כתומות", ההתמודדות עם המראות הקשים והמפגש המרגש עם הרב יאשיהו פינטו במחנה הפליטים.
ספר לנו על הצטרפותך למבצע "כנפיים כתומות".
"את המייל להצטרף למשלחת קיבלתי במוצאי שבת בשעה 23:30 בלילה. בלי להסס לרגע השבתי בחיוב, לא יכולתי לעמוד מנגד ולצפות בכל המחזות הקשים שמתחוללים באוקראינה ולא לסייע. יחד איתי מסניף בית שמש הצטרפו למשלחת אתי פרץ ורחלי הולצר - נשים גדולות עם לב ענק. היה לנו זמן להתארגן שעות בודדות, ונתבקשנו להיות בשדה התעופה כבר למחרת בשעה 13:00 על מנת שנספיק לעבור לתדריך, להתארגן בנחת ולעלות למטוס בזמן".
הסיוע כולל ילדים, מבוגרים וקשישים (צילום: באדיבות המצולם)
איך הייתה התחושה לקראת המפגש עם הפליטים?
"תחושה של חוסר אי-ודאות מפני שהמצב באוקראינה רק הולך ומחמיר, ואתה לא באמת יודע את מי אתה הולך לפגוש בשטח. כבר ביום הראשון קיבלנו משימה ובמקביל חילקו אותנו לצוותים, שובצתי כראש צוות מתנדבים שהם מלאכים כחלק מהמשלחת".
תאר לנו את הימים הראשונים במחנה הפליטים.
"ביום הראשון למבצע, הצוות שלי שובץ במתחם בו נמצא החפ"ק הראשי, אליו הגיע גם הקונסול על מנת לזרז את הרישומים של אותם יהודים המבקשים לעלות ארצה. במתחם זה התקבצו פליטים רבים שהגיעו מבולבלים בתקווה לקבל את האישור שיאפשר להם להיכנס לארץ".
באיזה מצב מגיעים אליכם הפליטים?
"קודם כל אני חייב לציין שפשוט גאווה לראות את אותם פליטים מתגאים בזה שהם יהודים או שיש להם סממן יהודי, מה שכמובן נתן להם תקווה לברוח מהתופת ולעלות לארץ. באותו מתחם ריכזנו בגדים חמים, בובות, משחקים ואוכל שמיועד לפליטים. לראות משפחה שלמה עם שקית ביד ולהבין שכל החיים שלהם נמצאים עכשיו בתוך שקית קטנה פשוט קרע לי את הלב. אז אתה מנסה לחבק, להכיל, ולתת תחושת ביטחון שהם הולכים למקום טוב יותר" .
הסיוע כלל גם חלוקת מזון (צילום: באדיבות המצולם)
ומה בהמשך?
"ביום שלישי בבוקר, צוות המשלחת אירגן טיסת חילוץ שנתרמה עבור איחוד הצלה על ידי יהודים מארה"ב ששהו איתנו כאן מספר ימים עבור הפליטים. הצוות שלנו ליווה אותם לשדה ווידא שאכן כולם עלו למטוס לישראל. לאחר מכן, שובצנו בגבול "פאלאנקה" שממוקם במרחק נסיעה של כחצי שעה מאודסה המופגזת. אפשר היה לשמוע מעלינו את המטוסים שבשמיים".
איך אתם מתמודדים עם המראות הקשים?
"הגענו למראות קשים מאוד כאשר נשים, ילדים וזקנים בוכים וחסרי אונים. כולם עברו את הגבול - חלקם אל הלא נודע, אחרי שעברו שעות של נסיעה והשאירו את כל חייהם מאחור ובכלל לא יודעים אם יהיה להם אפילו לאן לחזור, חלקם תינוקות, חלקם נכים על כסא גלגלים, וחלקם חולים שנזקקו לסיוע רפואי בשטח.
הניצוץ בעיניים שלהם כשראו אותנו אמר הכל, גם ללא מילים, הם הבינו שהגיעו למקום מבטחים. באנו לעזור ולסייע להם. מיד כשעברו את הגבול למולדובה, כיבדנו אותם באוכל שהכנו במיוחד עבורם במהלך הלילה. לילדים חילקנו ממתקים, משלוחי מנות, בובות ומשחקים שהגיעו במיוחד על ידי תרומות שנאספו בארץ. לזקנים בדקנו לחץ דם וסוכר, לחלקם נתנו תרופות בשטח, לחלקם עזרנו עם הציוד לעלייה לאוטובוס שלקח אותם למחנה הפליטים הסמוך".
האם יש מקרה מסוים שלא תשכח מהחוויה הזו?
"ריגש אותנו במיוחד הרב יאשיהו פינטו שהגיע במיוחד למתחם בו התרכזנו כדי לחזק את ידינו. את המפגש עמו לא אשכח לעולם".
הרב יאשיהו פינטו (צילום: באדיבות המצולם)
לסיום, עד כמה קשה לך המרחק מהארץ וממשפחתך בימים האלו?
"לפנינו עוד ימים של שהות כאן במטרה לסייע ככל שניתן ולעלות ארצה את הפליטים היהודים שרק מבקשים להיות במקום שטוב בו יותר. המילה בית לא מובנת מאליה בכלל אחרי המחזות האלו. מחכה להגיע לארץ ולתת חיבוק גדול לרעייתי נואל שרה הגיבורה, וליהב הבת שלי המדהימה שעומדות מאחורי ומחזקות אותי במסע הזה".