הפרשה פותחת בפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל וקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות, כ"ז, כ').
ב'מדרש רבה' נאמר, כי נצטווינו להדליק בשמן זית את המנורה הטהורה מפני שישראל נמשלו לשמן זית, שנאמר "זית רענן יפה פרי תואר, קרא ה' שמך" (ירמיה, י"א, ט"ז).
כל המשקאות מתערבים זה בזה, אך שמן זית עומד בפני עצמו ואינו מתערב במשקאות אחרים. כך ישראל אינם מתערבים באומות העולם, לפי שציוונו הקדוש ברוך הוא "ולא תתחתן בם" (דברים, ז', ג').
כל המשקאות, כשהם מעורבים, אינך יודע היכן נמצא כל משקה. אך שמן, אפילו עורב בכל משקאות שבעולם, לעולם הוא למעלה מהם. כך ישראל, בשעה שהם עושים רצונו של מקום, ניצבים למעלה מאומות העולם, שנאמר "ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ" (דברים, כ"ח, א').
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך י"ח, אדר תשס"ט, עמ' 100.
