במכה התשיעית, מכת חושך, קפאו המצרים על מקומם למשך שלושה ימים. החושך היה כה כבד עד שהיה אפשר לממשו, ומפני סמיכותו לא יכלו המצרים להניד אבר עד שחדלה המכה.

שואלים במדרש (מדרש רבה, פרשה י"ד, אות ג'), מדוע השית הקדוש ברוך הוא חושך ואפלה בכל הארץ עד שלא ראו מאומה?

והתשובה, מפני שה' יתברך אינו נושא פנים לאיש, והוא, חוקר הלב ובוחן הכליות, ידע שהיו פושעים בישראל שהתעלו לשררות שקיבלו מאת המצרים ונחלו עושר וכבוד, והם מאנו לצאת ממצרים. הם לא היו ראויים לגאולה ואחת דתם למות.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אענישם לעיני כל, יאמרו המצרים כי המכות הניחתות על מצרים פוגעות גם ביהודים ולא רק בנו וכל יראתם מפני ה' עלולה להימוג באחת.לפיכל הביא הקדוש ברוך הוא מכת חושך ובשלושת הימים האלה, כשהיו המצרים סומים, מתו הרשעים וישראל קברום בלא ידיעת המצרים.

אחרי שמונה מכות שניחתו על המצרים, כבר האמינו המצרים עצמם בקדוש ברוך הוא לאחר שראו את אותותיו. על אחת כמה וכמה הגבירו וחיזקו בני ישראל את אמונתם בה'. איך אפשר להבין שהיו מהם שביכרו להישאר במצרים? זאת ועוד, אחרי 210 שנות סבל נורא, קשה לקבל שהיו אנשים מישראל שהעידפו להישאר בארץ המייסרת והמשעבדת. מאוויים נראה נטול כל היגיון. מה אירע להם?

ברם, כאן אנו מתוודעים לאחת המכשלות שאדם עלול להיתקל בה במשך חייו אם אינו מתבונן - נכסים וממון שאדם כורכם סביבו בלא משים והם 'חונקים' את חרות מחשבתו וכובלים את צעדיו שהיה פוסע אלמלא היה גופו אזוק בהם.

רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל סיפר (מעובד על פי 'אור יחזקאל', חלק ז', מאמר 'כוחו של יצר הרע'), כי בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא ראה במו עיניו אנשים שהתקשו לעקור ממקומם למרות הסכנה הגלויה לכל, מפני שהיה להם קשה להיפרד מנכס או מרכוש, אפילו מועט. כך הוא טבעו של אדם. אם אינו מכלכל את צעדיו וממליך את שכלו על גופו, ישתלטו גופו ומאוויו עלש כלו, עד שיאטמו את פתחי מחשבתו וימנעוהו מביצוע מעדים מתבקשים ונחוצים שמובנים מאליהם לעיניכל מתבונן מהצד.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ג, טבת תשע"ג, עמ' 269-270.