ישנם לא מעט שירים וקליפים שמגוללים את סיפורם של להט"בים רבים בישראל, על יחס המשפחה והחברה, על החלומות, הקשיים וסיפורי האהבה. לפני כשבוע בדיוק יצא לאור שיר חדש שמתאר את הקושי שבין גידול ילדים בתחילת חייהם לבין האהבה הגדולה והאושר העצום שהם מחדירים בכל חלק בגוף. השיר שנקרא "כשמגיע הערב" נכתב על ידי בת חן אסרף, תושבת בית שמש, שבחרה להפיק עמו קליפ בו נראות שתי אמהות ולא אבא ואמא כבדרך כלל.   

אסרף (28), נשואה לאלירן ואם לשניים - אור בן השלוש ומילה בת השנתיים, היא גננת צעירה ומוערכת שעובדת במערכת הגיל הרך בקיבוץ צרעה. למרות עבודתה במערכת החינוך, אסרף קיבלה החלטה מאוד אמיצה כאשר הפיקה את הקליפ שמחזק את הקהילה הגאה.  

למה בכלל החלטת להוציא את השיר?

"הכל התחיל כשהבן הגדול שלי (אור) היה בן שבועיים, כאשר כל הבכי סביב כאבי הבטן והגזים התחיל, ואז הייתי שרה לו כדי שירגע. אחר כך נולדה הבת הקטנה שלי (מילה) ושוב אותו סיפור. כשמילה נולדה, אור אהב לראות סדרת ילדים שנקראת cocomelon  ומרוב שזה היה צבעוני ומושך, גם אני ובעלי היינו רואים איתו. וככה תהיתי - איך אין 'כזה' בעברית ואמרתי לבעלי שאני הולכת על זה. כאמא אני כל הזמן ממציאה להם שירים, אמא חופרת כזאת, אז באמת בחרתי בשיר הזה שהוא מסמל עבורי את הכניסה להורות, מכל ההיבטים - מצד אחד הילד באמת מתוק וחמוד, אבל מצד שני הקושי של ההתחלה שמתלווה לזה, הבכי הבלתי פוסק, לילות ללא שינה והרבה חוסר אונים, אלו התחושות שניסיתי להעביר בקליפ".

האם לשיר יש איזושהי מטרה מסוימת? 

"כשהתחלתי בפועל לעבוד על הוצאת השיר החוצה, וחשבתי על הקליפ, רציתי שיהיה איזשהו ערך מוסף ולכן חשבתי על כל עניין "המשפחה החדשה". כמעט כל יום אנחנו נתקלים בידיעה כזאת או אחרת על בריונות נגד הקהילה הלהטב"ית. ממש עכשיו בחור עם לק שעלה לרכבת הקלה, העלה סרטון כיצד מציקים לו בני נוער בקריאות גנאי. שלא נדבר על מעשי הזוועות שזה מגיע כמו מקרה הרצח בבר נוער ועוד. אז החלטתי לשלב את זה בקליפ, את כל עניין קבלת השונה והאחר, בקליפ מוצגות בעצם שתי אימהות - האחת כהת עור והשניה בהירה, האחת עם מראה קרייריסטי, מאוד אסוף והשניה בלבוש יומיומי יותר. בעיניי הכל מתחיל בגיל הרך, השנים האלה של גילאי אפס עד שש כל כך חשובות לעיצוב האישיות של הילד, ולכן היה חשוב לי להעביר את המסר בקליפ". 

 

האמהות מתוך הקליפ (באדיבות: בת חן אסרף)

 

תמיד אהבת לכתוב לשירים והאם את עוסקת בכתיבה?

"בכלל לא, אף פעם לא התעסקתי בזה, רק מאז שהילדים שלי נולדו. זה לא שאני יושבת וכותבת שיר, זה תוך כדי פעילות איתם, הצורך בלהעביר מסר או משימה תוך כדי שיר, זה הופך את הפעילות לנעימה וזורמת הרבה יותר. למשל כשהילד שלי היה בגמילה, הייתי שרה לו 'אני כבר ילד גדול, לובש רק תחתונים..'". 

צפו בקליפ והאזינו לשיר:

https://www.youtube.com/watch?v=PQDGVBSSxPY

איך היו התגובות לשיר ולקליפ?

"התגובות היו חלוקות אבל זה לא הפתיע אותי. לשמחתי מרבית התגובות היו טובות, אך היו גם לא מעט תגובות שהעירו את תשומת לבי, שנגעו לאיכות של הדברים ולדיוק שלהם, משם אני רק צומחת ולומדת. היו גם תגובות שהן נגד השוני שיש בקליפ, שהן נגד חשיפה בגיל הרך למודל משפחתי שהוא חד מיני. ואני אומרת לאותם הורים - הקליפ לא יכול לגרום לילד שלכם להיות משהו שהוא לא! הרי ברור לי שיש חשש מסוים, אם אני אראה לילד שלי קליפ עם שתי אימהות, אם אני אתן לו לשחק בבובה או אם אני אתן לבת שלי לשחק במכוניות, אז מה זה אומר? זה לא אומר כלום! זה אומר שזה כרגע מפיק להם הנאה, וזה כרגע מה שנעים להם. ואם הילד שלך יגדל ויהיה בעל נטייה מינית כזאת או אחרת, זה לא קשור למה אתה כהורה אפשרת לו לשחק או להיות חשוף, הנטייה קבועה מראש. מה שכן - זה יעזור לו לקבל את עצמו, וזה בטח יעזור לסביבה לקבל אותו. הרבה אנשים שאלו אותי 'מי בעצם הדמויות שבקליפ? זה אור ומילה? זאת את?' ככה במין גישוש של מה קורה איתך, בטח בעקבות היציאה של שרית חדד מהארון. אז לא! אור ומילה היו באמת ההשראה לדבר הזה, אבל מהרגע שהתחלתי לעבוד על הקליפ ועל חיפוש הדמויות, ניתקתי את המשפחה שלי מהדבר הזה, ויצרתי משהו חדש, שמייצג את המסר שאני רוצה להעביר".

 תארי לנו את ההבדלים בין להיות אמא לילדים קטנים לבין להיות גננת במעון לילדים קטנים.

"אני עובדת כגננת בגילאי שנה בקיבוץ צרעה וההבדלים בין הגן לבית הם די גדולים. בגן יותר קל, סדר היום ברור, גם לנו וגם לילד, הסביבה גם יותר בטוחה מאשר בבית ויותר מאפשרת תנועה וחקר. החוקים והגבולות ברורים, בגן הצוות מרוכז בילד, בעשייה שלו, בצרכים שלו, כל מעטפת הגן נועדה לטובת הילד. זה מאוד שונה מאשר בבית שיש "משימות" ותוך כדי שנמצאים עם הילדים צריך להכין ארוחה, וצריך רגע להפעיל מכונה ועוד רגע להחליף מצעים ושניונת לרדת איתם לסופר ועוד אינספור משימות. התמזל מזלי השנה ואני עובדת יחד עם הבת הקטנה שלי וההבדלים מאוד מתחדדים לי כשאני רואה אותה בבית לעומת הגן". 

 כאשת חינוך - האם לדעתך הממשלה מתנהלת נכון עם נגיף הקורונה במוסדות החינוך בארץ?

"לדעתי הממשלה צריכה לעשות קודם כל ריסטארט בכל הקשור לילדים בגילאי 0-3. אני מאוד שמחה שבמהלך השנה הקרובה גילאי 0-3 יעברו להיות באחריות משרד החינוך ולא משרד העבודה. בעיניי זה פשוט מחדל מה שקורה בגילאים האלה, ואני שמחה ותומכת במעונות ששובתים. התקנים של אחת על שישה תינוקות או אחת על 11 'בוגרים' (גילאי שנתיים עד שלוש) הם תקנים הזויים ואין לי מילה אחרת לתאר את זה. אישה שמסיימת חופשת לידה, עם הלשון בחוץ כי היא מטפלת בתינוק וזה דורש המון, תארו לכם שבסוף החופשה נוסיף לה עוד חמישה. או לחלופין תארו לכם את גיל שנתיים 'הנורא' ועכשיו דמיינו אותו כפול 11. נוסיף לזה את הגמילות שצריכות המון תשומת לב, פספוסים, טיטולים וכד'. צריך לתת קצת יותר כבוד לגילאי 0-3 ולהבין ששם, בבראשית חייהם של ילדינו, אנו מעצבים חלק גדול מהעתיד שלהם. כשלילד בן שנתיים יש צורך מסוים - פיפי, לשאול שאלה, לבקש עזרה מהמטפלת שתעזור לו עם חבר, במשחק או רק חיבוק. והמטפלת לא פנויה אליו, לא כי היא לא מצוינת, אלא כי יש עוד עשרה ילדים ויש בדיוק נשיכה במקום אחר, זאת בעיה שצריך לפתור, ולצערי הילדים לא מקבלים מענה מיטבי. לגבי הקורונה - בהחלט צרה צרורה שנפלה עלינו ונמצאת איתנו כבר המון זמן. כולנו חכמים מאחורי המקלדת ויכולים לתקוף את ביבי או בנט על ההתנהלות שלהם. כרגע, אני חושבת שהכי נכון זה להמשיך עם בדיקות כל הזמן ולנסות 'לסנן' את הקורונה החוצה כמה שאפשר".

לסיום, מילה אחרונה לתושבי בית שמש ומטה יהודה.

"מאחלת לכולם שנה טובה, שנת אחדות ואהבה".