קבלה לעם

האחת קפיטליסטית והסכסוך האין-סופי בה אופיו כלכלי יותר, והשנייה קומוניסטית והסכסוך בה בגוון אידיאולוגי יותר. עם זאת, הן בארצות הברית והן ברוסיה המניע דומה: שליטה. בשתי המעצמות הגדולות הללו הפירוד וההתפוררות בולטים לעין כל. ההפגנות והמהומות הפכו חלק מסדר היום החברתי ולשתיהן – כל אחת בפני עצמה – אגו ענק ביחס לאנושות וכוחות מנוגדים גדולים בפנים.

הן המדינות הבולטות ביותר, אם כי לא היחידות. הפלגנות שמובילה לתסיסה חברתית עוד תגיע לפתחה של כל אומה בעולם. כולם יגלו את הקרעים בדרכם.

הסיבה לכל המחלוקות החריפות שצצות פתאום היא לאפשר לנו לראות בצלילות מבהילה עד כמה החברה העולמית לא נמצאת בתפקוד בריא ונכון ועד כמה גוף האנושות חולה. ומי דואג לכך שנישאר בעיניים פקוחות למצב? הטבע. הטבע דואג לכל הדוממים, הצמחים ובעלי החיים. כולנו חיים במערכת טבע אחת, מקושרת עד דק בין כל חלקיה. הטבע, שתכונתו היא נתינה, יצר את כל חלקיו בתכונה הפוכה לו: קבלה, רצון לקבל הנאה.

בעוד בין כל הפרטים מתקיימים יחסי גומלין נפלאים לפי חוק איזון עדין שנע בין קבלה לנתינה, באדם נמצא הרצון לקבל הנאה בגידול מתמיד. יש בו רצונות בסיסיים לאוכל, מין ומשפחה, כמו של כל בעלי החיים, אך גוברות בו גם תאוות לכסף, כבוד ושליטה ונוסף עליהם חשק גדול לידע והשכלה. עם התפתחות הרצון האנושי, הלך האדם והתרחק מן הטבע וממערכת החוקים שבו. האדם דחק יותר את כוח הנתינה מחייו ובכך הפר לחלוטין את האיזון עד שכל כולו מכוון רק לקחת ולקבל יותר – לרוב על חשבון הזולת. כך תוך דורות נעשינו אגואיסטים כבדים. גם בישראל.

כארבעים מפלגות מתמודדות בבחירות הקרובות – הבחירות הרביעיות בשנתיים האחרונות. זו תופעה מובהקת של הרצון לקבל, האגואיזם, שככל שהוא גדל הוא הופך לתאב שלטון. השבר החברתי בישראל יהיה פנימי ואידיאולוגי יותר. בעוד שאר העמים יגלו שאינם מצליחים להסתדר זה עם זה, ישראל תגלה גם למה היא לא מצליחה ויהיה עליה ללמוד להתאחד על פני הפירוד ולהפיץ לעולם את שיטתה. זה מה שנקרא במקורות "להיות אור לגויים".

ישראל נוסדה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, כאשר אברהם אבינו הסתובב בין העמים דאז וקרא לאנשים להתאחד מעל האגו המפריד שהתחיל לראשונה לגבור באנושות.

חכמת הקבלה מלמדת, כי האומה הישראלית אינה חלק מאומות העולם, אלא היא מעין מדגם מייצג, קבוצה הכוללת את כל האומות בתוכה וכולם תלויים בה. לכן, כל מה שקורה בעולם - מאז אסף אותנו אברהם - הוא תוצאה ממה שקורה אצלנו. אחרת, אומות העולם לא היו מרגישות שאנחנו אשמים במה שקורה להן. הן מרגישות גם מרגישות.

לא נבריא עד שהעולם יבריא. לא נסתדר בינינו עד שהעולם יסתדר. ככה זה עובד. לכן, אם אנחנו מרגישים רע, זה לא בגלל שהרע הזה קורה אתנו כמו שנראה לעיניים האגואיסטיות, אלא את הרע הזה אנחנו מרגישים מפני שהוא קיים בכל העמים ועלינו לתקן אותו, כדי שגם לנו יהיה טוב.

כך פועל המדרג האנושי: אנחנו דוחפים את העולם לאחדות וזוכים אחרונים, ממש כמו שמסודרת התפילה שארגנו לנו החכמים: "על הצדיקים ועל החסידים... ועלינו". אנחנו בסוף. לעצמנו אנחנו דואגים אחרי שסיימנו לדאוג לאחרון האדם. זה סדר העולם.