הקדוש ברוך הוא מצווה על משה ללכת לפרעה ולדבר אתו. משה חושש. "ויארמ משה לפני ה': הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אליי פרעה?" (שמות, ו', ל').

ביאורים רבים נאמרו על כך שמנהיגם של עם ישראל, הרועה הנאמן, היה כבד פה וערל שפתיים. מדוע לא ריפאו ה' יתברך?

רבי יעקב סקילי מביא ביאורים אחדי בספרו "תות המנחה". להלן אחד מהם.

"כי לא רצה לרפאותו, כיד שיהיה משה רבנו שפל רוח ולב נדכא בראותו חסרונו, כי שלמות האדם - ענווה. ובזה נשתבח משה, דכתיב "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר, י"ב, ג'). וכיוצא בזה אמרו רבותנו ז"ל (יומא כ"ב:): אין הקדוש ברוך הוא מיציד פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תליה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו אומרים לו 'חזור לאחריך'. הא למדת, שמי שהוא פרנס על הציבור, צריך שיהיה בו איזה פגם, כדי להכניע לבו, ועל כן היה משה פגום, כדי להכיר אנושיותו ופחיתות בשר ודם, וישפיל גאוותו וגאונו".

הענווה היא אפוא השלמות האמתית.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ח, טבת תש"ע, עמ' 277.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר ד"ר עליזה בלוך

https://youtu.be/zG3yVBBbzqk