הרעב הוא מוטיב חוזר בסיפורי האבות. משברי הרעב חזרו על עצמם ברקע ההיסטורי של שלושתם. עם כל גדלותם, הם נאלצו לעקור ממקומם ולשנות שגרה (מוכר?...). במקרה שבפרשה שלנו מתווסף לכך עניין נוסף - לא רק לפתרון מצוקת הרעב נועדה הירידה למצרים. יעקב זוכה כאן ל'בונוס', מפגש עם בנו האהוב יוסף, אחרי שנים שבהן השלים עם אובדנו לכאורה. ועם כל זה, הירידה מצרימה מלווה בחשש.

וכמו שהרגיע את אבותיו, גם את יעקב מרגיע הקדוש ברוך הוא: "ויאמר: אנכי הא-ל א-לוקי אביך. אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך" (בראשית, מ"ו, ג'-ד').

נשאלת השאלה: מדוע כפל הפסוק את לשונו "אעלך גם עלה"?

הגאון רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל מבאר בספרו "בית הלוי", כי בפסוק זה הבטחה ליעקב אבינו ההבטחה הגדולה שבכל ההבטחות, שיהיה נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא על עם ישראל בכך ששלעולם לא יפורסם של כבודו בעולם על ידי מעשה נסי, אלא במעשה הנזקק לישועת ישראל. לפיכך, בשעה שישראל שרויים בגלות ומושפלים חלילה, גם כבודו של ה' מוסתר ונעלם.

זהו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא: "אנכי ארד עמך מצרימה" - כל זמן שאתה בירידה, גם כבודי אינו נראה בעולם, וכמאמר הכתוב "עמו אנכי בצרה" (תהלים, צ"א, ט"ו). וכשאעלך מעלה, אעלה עמך יחד ויתפרסם גם שמי בכל העולם ותהיה עלייה לכבודי.

בהבטחה זו קשר הקדוש ברוך הוא את ישראל עמו, כמשל על בעל מפתח קשרו בשלשלת לבל יאבד הימנו. כך שיתף הקדוש ברוך הוא את שמו עם ישראל שלא יהיו נאבדים חלילה, "וזהו הביטחון שלא יאבדו".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ח, טבת תש"ע, עמ' 83.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך

https://youtu.be/TdG5ZoJ59Is