בשבוע שעבר, בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר, חל מה שלימים כונה 'ליל הבדולח' – הלילה בשנת 1938 שבו נערך ברחבי הרייך השלישי פוגרום יזום ומתועב. "יטעמו היהודים פעם אחת את טעמו של זעם עממי", אמר אז היטלר לשר התעמולה הנאצי יוזף גבלס והורה לו להתיר את ההפגנות, "המשטרה צריכה לסגת". אלפי רסיסי זכוכית הצטברו על המדרכות בליל הבדולח, אלפים נרצחו, שרפות הוצתו ולובו, "בברלין הכול מתנהל פנטסטי. דלקה אחרי דלקה. ככה זה צריך להיות", רשם גבלס ביומנו.
שמונים ושתיים שנה עברו. האם אירופה השתנתה מאז? היא לא. היחס ליהודים באירופה אפילו גרוע הרבה מזה שהיה לפני השואה. גם היהודים לא השתנו. הם מחכים עד הרגע האחרון, ואפילו אז, כשכבר מאיימים לגרש ולהיפטר מהם, הם עושים כל מאמץ להישאר. זה האופי היהודי והוא חייב לקבל תפנית. אחרת, חס ושלום, עלולה להתחולל שואה שנייה שתהיה גרועה בהרבה מן הקודמת.
גם לא תועיל חזית אירופית מאוחדת, מפני שאין כזו. אין קהילות יהודיות מגובשות, אין לאף קהילה כוח ויכולת שכנוע, אף איגוד קהילות לא מסוגל לעצור את גל השנאה הזה, בפרט כיום, כאשר האנטישמיות מושתתת ומתוחזקת על ידי האסלאם – ואותו אי אפשר לקנות ולשחד, הוא לא מעוניין בכסף, אלא בצביעת אירופה והעולם בירוק בוהק.
אם היהודים רק היו שומעים, הם היו מבינים שעליהם לנוס מאירופה ומיד. העולם קרוב להכריז על 'פתרון סופי' גורף. אין ליהודים מקום בעולם מלבד ישראל. וגם בה, אם לא יהיה תיקון חברתי, אם לא נדאג לעלות מעל השנאה בינינו ולהתחיל לממש את ייעודנו, ייסגר חלון ההזדמנות ומדינת ישראל תילקח מאיתנו, בדיוק כפי שניתנה לנו.
גם אם זה לא נוח וקשה לעיכול, לשנאת היהודים יש הסבר והוא די פשוט. אין מקריות בטבע, יש בו תוכנית והיא מתממשת דרך חוקים מוחלטים ובלתי מתפשרים. העולם הזה התחיל ממפץ חלקיקים וסופו בחיבור הרמוני ושלם. הטבע מאיץ עכשיו את השלמת ההתפתחות הזאת, שמורגשת כלחץ הולך וגובר על העולם, דרך משברים הולכים ותכופים. וכשהעולם במשבר, הוא מסתכל על היהודים ועולה בו שאלה: "בשביל מה הם חיים בינינו?" ומיד מתגנבת בו המחשבה המשלימה: "הם אשמים בכול".
ליהודים יש תפקיד מפתח בתהליך חיבור העולם. ניתנה להם חכמת הקבלה – שיטה עתיקה לקרב את האנושות. הקשר ההדדי בין בני אדם יעורר כוח חיובי, כוח עליון ביניהם, והוא יעלה אותם מעל גלי המשברים, מעל ענני השנאה. אז, לא רק האנטישמיות תיעלם ולא תחזור, אלא כל מקרה רע ומלחמה וצער יסתלקו מעל כדור הארץ. עד שלא יהיה חיבור לבבי, עד שלא תשרור אהבת אחים, עד אז - דבר לא ישתנה.