ציון סולטן, חגג לפני כמה שבועות יום הולדת 60, נשוי לשלומית, מורה ותיקה בביה"ס עוזיאל ולהם 5 ילדים ו- 8 נכדים. לפני 50 שנה (בשנת 64)' עלה לארץ ממרוקו, היישר לבית שמש. בביה"ס יסודי למד באליקים ואת לימודי התיכון בהימלפרב. שרת בהדרכה בהנדסה קרבית. בסיום השרות הצבאי עבר קורס מדריכי של"ח ועסק בכך. במקביל, למד הוראה בגאוגרפיה ומתמטיקה ולימד בביה"ס שייבר ופירסט עד שנת 85'. לאחריו שימש כמדריך נוער בבית הנוער, ניהל את הספרייה העירונית, וערך בג'רוסלם פוסט את העיתון 'ערב שבת'. הוא נמנה עם ותיקי העיר והפך ללקסיקון מהלך בתולדות העיר, מייסדיה ובוניה.
מתי הקמת את עיתון 'קרן אור' ולמה?
"בשנת 1979 פתחתי את העיתון ביחד עם חבר שמהר מאוד נפרדנו. רצינו להנגיש לציבור מידע, התחלנו עם 2 עמודים וכך לאט לאט התפתחנו. בזמנו, לא היה שום עניין אידיאולוגי או מאבקים בין קבוצות אתניות ולא מלחמות תרבות. העיתון הראשון בתולדות העיר הוקם בשנת 75' ע"י גד ליאור, שלימים הפך עיתונאי בידיעות אחרונות, עיתון שלא החזיק מעמד. פרק זמן אחרי 'קרן אור' הוקם עיתון 'הד בית שמש' שנסגר לדאבוני. הגיליון האחרון של 'קרן אור' היה 1426, באמת ותיק."
מה האג'נדה שלך כעיתונאי?
"וואאו. המטרה שלי כבעלי העיתון הוא לקבוע את סדר היום הציבורי. הייתה ועדיין יש לי שאיפה לקבוע את מערכות היחסים. עשיתי לא מעט טעויות בדרך אבל, המגמה העיקרית הייתה ונשארה הדאגה לבית שמש ועתידה. מעולם לא עניין אותי מה אקבל ומה יתנו לי המזל הרע שפגע בעיר הזו היא מנהיגות לא נבונה."
במשך שנים הואשמת כמשרתם של אדונים בימי דני וקנין - מה האמת שלך?
"בימי דני וקנין היו עליות ומורדות. בקדנציה הראשונה לא הצבעתי עבורו הצבעתי לשלום פדידה ויצאתי על כך בכותרות בעיתונים. היו לי ציפיות גדולות מפדידה שאכזב אותי מאוד. בבחירות לאחר מכן הצבעתי עבור וקנין, שהביע בי אמון והכניס אותי למערכת החינוך בעיר. 'קרן אור' הוא העיתון היחיד שנסגר ביום חמישי בלילה ולכן, חלק מהמודעות היו מגיעות אליי בימי חמישי כשכל שאר העיתונים נסגרו קודם. אני מוכן להעמיד לביקורת את כל מי שרק חפץ לראות את הנתונים, מה גם שהם מראים שההבדל בין 'קרן אור' לשאר העיתונים לא היה כזה גדול. להבדיל, מתקופת אבוטבול שההפרשים בין העיתונים האחרים לבין 'קרן אור' הוא פי 5. אף מקומון מעולם לא התרעם או יצא נגד העירייה במאבק שלי על חוסר שוויון. בתקופת וקנין הוא "ייבש" את עיתון 'תמורה' ואני הרבה פעמים דיברתי אתו על כך שצריך לכבד חופש ביטוי. האג'נדה שלי בנושא חופש הביטוי הוא מוחלט. לא מעט פעמים פרסמתי ב'קרן אור' ביקורת שנכתבה כלפיי. עם כל ההשמצות עליי כשכיר עט של וקנין, לא תבעתי אף אחד בעוד שעמיתים אחרים רצו סעד משפטי ותודה לאל הם לא תמיד ניצחו."
ציון סולטן
סכם לנו את קדנציית אבוטבול גרסת 2088 – 2013.
"קדנציה שבה לקחתי על עצמי להילחם למען העיר. מלכתחילה לא קיבלתי את 'הגוש החברתי', הבנתי שזה עלול להיות אסון לעיר שהחרדים ישלטו כאן. ביקרתי את אבוטבול כאדם שצריך לנהל מערכת עירונית והוכח כאסון לעיר ותוצאות הניהול רק מוכיחות את דבריי. בהיסטוריה של העיר 'הגוש החברתי' הוא אחד הנקודות הקשות ביותר. במהלך הקדנציה הטפתי על שקיפות שלא התקיימה אף אחד לא יודע שום דבר מהיכן מוציאים כסף וע"ח מי? לצערי המערכת שיתפה פעולה עד כדי כך שאף אחד באמת לא ידע מה מקור התקציב? ב- 5 שנים אלו הביקורת השלטונית קרי מבקר המדינה ומשרד הפנים כתבו דוחות הכי קשים על העירייה, ובפועל הם דוחות שלא טופלו. אני מפנה את כולם לתביעות המשפטיות שהתקיימו מול העירייה, אם יוסי כהן, ממשאבי אנוש אומר שזו מערכת מושחתת, או תובע בשם חברה קבלנית לבניית מועדון לקהילה האתיופית אומר שזו מערכת מושחתת, מישהו צריך לבדוק ולחקור מה קורה בעיר הזו?!
ב- 5 שנים האחרונות העיר סבלה מהגירה שלילית רצופה, בכל שנה עזבו את העיר מאות תושבים, השיא במערכת החינוך הממ"ד והממלכתי הוא כי 7 כיתות גן יסגרו השנה! במהלך הקדנציה לא התקיימה תרבות שאמורה לחבר תושבים למקום מגוריהם ועוד דברים נוספים. אלו הם סימפטומים שמעידים כי העיר בקריסה, העירייה בגרעון של מעל 100 מילש"ח ונוסיף לכל שכל התשתיות בעיר על הפנים.."
תחילת קדנציה שנייה של אבוטבול מה המשמעות?
"יש תקווה. עד כה התרגלנו לסירחון ועכשיו אנחנו מחפשים את מקורו. הגורם העיקרי להתנהלות גרועה קשור ברצון החרדים להשתלט על העיר, מעיר ציונית לעיר חרדית וזה לא יקרה. אם רוצים עיר חרדית אני לא אגור בה ואני גם לא רוצה לעזוב את העיר. היום הם מובילים אותנו לחשוב ובניגוד לאמונתי הציונית לפלג את העיר. כל קריאותיי לאחדות ולשיתוף המחנה הציוני בניהול נענו בשלילה וניהלתי על כך כמה ישיבות עם אבוטבול."
מה אתה חושב על תחום המדיה והעיתונות בעיר?
"יש התפתחות מבורכת מאוד ואני שמח שהייתי בין מנחי היסודות. חופש הביטוי בעיר גדול וזכות הבעת הדעה ניתנת באופן מוחלט. ריבוי כלי המדיה הכתובה והמקוונת מבורכת. לצערי, חסרה מדיה משודרת ואני מתכוון לתחנת טלוויזיה ורדיו מקומי מאחר והם צורך קיומי בחברה דמוקרטית. יש בעיר 3 מקומונים חילוניים ואני מאוד מעודד מהעובדה שיש ריבוי עיתונאים ופובליציסטים."
מוביל ערב התרמה
כמעט בכל מערכת בחירות ובפרט האחרונה עלה שמך ובכוונתך להתמודד לראשות העיר??
"נכון. מאחר ולא מצאתי אף מועמד ראוי או את האישיות המתאימה ביותר להוביל את העיר. הניסיונות לאתר דמות שכנעו אותי בסופו של יום "אם אין אני לי מי לי". אך ידעתי להציב גבולות לעצמי, כשראיתי שהצטרפו שני מועמדים איכותיים כמו עליזה בלוך ואלי כהן, זה היה הסמן עבורי שאפשר לי לרדת מההתמודדות, באותו הרגע התחלתי להוביל את עניין המחנה הציוני. בכך שימשתי דוגמא והוכחה לכל מי שהתמודד שניתן לוותר לטובת הכלל ויצאתי מהתמונה על התמודדות לראשות העיר. הגעתי במטרה לתת יותר מאשר תרמתי עד כה. לצערי ואולי לשמחת בני משפחתי קיבלתי צו הרחקה מהפוליטיקה, כנראה "צריך" כישורים מיוחדים שלא קיימים אצלי בכדי להיות נבחר ציבור בבית שמש."
אז מדוע בחרת דווקא לחבור לילנה קוניאנסקי וסיימת את הפרק הפוליטי שלך בקול ענות חלושה?
"נכון סיימתי את הפרק הפוליטי אבל לא בקול ענות חלושה. חברתי לילנה מאחר והתאכזבתי מכמה קבוצות פוליטיות בעיר. היא הציעה לי להיות מס' 2 שלה ואמרה כי יש לה קולות בטוחים של המגזר ושאחבור אליה כאיש שמכיר את המערכת ואת כלל התושבים בעיר. האבסורד שלאחר שחברתי אליה הציעו לי גם אחרים, זה רק מוכיח שלא רציתי לעצמי רק למען העיר."
סולטן בוודאי יודע שרבים מתושבי העיר הרימו גבה כשהוא הכריז על כוונתו לרוץ לראשות העיר כמו עוד מועמדים נוספים, אולם אף אחד לא הבין כיצד קרה שהוא חבר לילנה קוניאנסקי ולקבוצה כל כך סקטוריאלית ורחוקה מתפיסת עולמו ומבלי להיות מגדריים. רק נציין כי סולטן לא היה שותף לחבירה של קוניאנסקי לאבוטבול בסיבוב הראשון ובהמתנה להכרעת הסוגיה בדבר בחירות חוזרות. בשלב זה הבין סולטן שמקומו לא אתה עקב התנגדותו לחבירה ובנוסף לאי שיתופו מלכתחילה.
ישנם לא מעט תושבים שסבורים כי אחד הגורמים החמורים שהקצינו את הקוטביות בין אוכלוסיות העיר היה עניין הסקר שהיית בין הוגיו ומוביליו?
"ואני שואל למה 'יהדות התורה' יכולה להתאחד ואנחנו לא? (למי שאינו בקיא סיעת יהדות התורה מורכבת מכמה סיעות וחסידיות קטנות שחברו תחתה) מה ההבדל בין כולם, אין הבדל מלבד רצונות אישיים ורצינו לעקוף את העניין האישי. בשום עיר בארץ לא עשו דבר כזה, יצרנו כאן תקדים, המחנה הציוני היה מפוזר תארו מצב שהיינו מגיעים עם 5 מועמדים מול אבוטבול מה היינו מקבלים אם לא תבוסה מוחצת! בזכות האחדות היה לנו סיכוי ואת הסיכוי הזה לצערי מישהו הרג באמצע התהליך ומכאן נולדה הקוטביות. (מובן מדבריו של סולטן כי הכוונה לשר נפתלי בנט). אני מוכן לעמוד מול בית דין של מעלה ומטה כדי להוכיח שכוונתי הייתה טובה וטהורה. השקעתי את חיי בסקר ובמשך 7 חודשים כל כולי היה - נעול מטרה, רק עניין האמנה היה חשוב לי ומבחינתי יכולים להמשיך ולדבר עליי. הקוטביות נוצרה לא מכך שהיו 2 מחנות, אלא, ברגע שמישהו מכריז מלחמה הוא צריך לצפות שהצד השני יחזיר מלחמה. גנרלים אמרו אם אתה מכריז מלחמה על קיצוניים תצפה שיכריזו מלחמה בחזרה. ההפסד בבחירות היה פספוס גדול שלנו כמחנה ציוני מאשר ניצחון של אבוטבול."
מנחה בעימות בין שני מועמדים לראשות העיר
לאן נעלם שותפך לדרך נתן שטרית?
"אדם שלא מתעניין היום במצבה העגום של העיר באופן ברור, מה הטעם שאדון בו או אתייחס לקיומו."
כאשר ציון נשאל על שטרית פניו הרצינו והפכו כעוסים. משהו בדרך התמסמס ובגדול, ניסיונותיי לשתף את הקוראים בנעשה אז עלו בתוהו סולטן העדיף שלא, בסיבוב הראשון שטרית לקח חלק באופן מינורי ובסיבוב השני עוד פחות.
יש לך פרות קדושות בעבודתך העיתונאית?
"בוודאי. פרה קדושה מבחינתי היא לא להיכנס לנושאים אישיים בחיי אדם."
לאיזה תקופה אתה הכי מתגעגע בחיי בית שמש הוותיקה?
"בעיר הוותיקה ישנה אוכלוסייה מצוינת, למרות גל ההגירה השלילי. חסרים לי היום חברים שעזבו את העיר, ואני לא בטוח שחייהם במקומות אחרים טובים יותר, אני פוגש אותם והם מתגעגעים לבית שמש. התקופה היפה ביותר של העיר ואליה אני מתגעגע היא בשנות ה- 70-80' כתקופה מיוחדת. הצעירים לא ראו הבדל ביניהם ובין חבריהם בגלל רמתם האקדמאית או אחרת. היה לנו מועדון תוסס, היינו נפגשים שם בשוטף ומקיימים מפגשים ומסיבות הייתה חדווה ואהבה גדולה. עד היום אנשים שעזבו את העיר מתעניינים במה שקורה כאן מתוך ערגה לימים יפים ואחרים. פעם היה כאן תאטרון עם רפרטואר עשיר שגב' חוה שחל הנחילה עם מועדון מפואר של מנויים, שנערך במתנ"ס זינמן ובכל הצגה האולם היה מלא מפה לפה, בזמנו בית הנוער היה תוסס בפעילות ובבני נוער ומועדון סרטים ענף. מה יש היום? אולמות העיר ריקים ואין בכלל תרבות. באיזה עיר בארץ עירייה מקציבה 2 מיליון ₪ לתרבות לעיר שמונה 100 אלף תושבים, ומה עם אירועי הקיץ?!"
מה לדעתך הגורם המכריע בהפסד של אלי כהן והגוש הציוני את הבחירות?
"לדעתי, הרבה אנשים שיחקו משחק באופן צבוע ושיקרו שהם תומכים באלי והצביעו לאבוטבול. זו הייתה מטרת האחדות אבל לצערי מתחת לפני השטח זה התנהל שונה. בנוסף, התנהלות המחנה הציוני לא הייתה כנה ואמתית. היו מתיחויות ויריבויות בין המחנות הפוליטיים שכל אחד מהם רצה להשיג את הרוב למפלגתו. היום אני חושב שמספיק שקבוצה קטנה מילנה הצביעה עבור אבוטבול והיו כאלה וזה הספיק. וכמובן הקמפיין האגרסיבי שניהלו נגד הקיצוניים גרם לכך שיותר חרדים יצאו להצביע מהסיבוב הראשון מאחר וגם הם ראו את המלחמה על הבית שלהם."
עם רעייתו שולמית
תסביר לכולנו איך איש אחד עומד מאחורי הפקת עיתון שבועי, כגרפיקאי, עורך, כותב, איש מכירות ומפיץ?
"אני אדם מוכשר מאוד (צוחק בקול רם). היו לי בעבר את כל הפונקציות ובסופו של יום צריך להתפרנס ולהביא לחם הביתה. זו שאלה מצוינת וממנה נובע מקור הכוח שלי, העיתון מתבסס על התכנים והחומר המוצג בו פחות על צורתו. הציבור קורא את המידע וזה הכי חשוב."
שאלתי את סולטן אם לא מפריע לו שהמספרים מתהפכים באופן קבוע מה שמעביר את המסרים באופן מביך? ענה: "נכון זו בעיה טכנית שאני חייב להתגבר עליה ובכל פעם זה קורה, אבל עובדה היא שאני שורד. מי שיודע להוציא עיתון ולנהל מערכת משפטית סבוכה יודע מה המשמעות המורכבת. (סולטן במהלך עבודתו כבעלים של עיתון וכעיתונאי הסתבך לא מעט בתביעות משפטיות מול כותבים ותושבים, חלק מהזמן הוא ניהל את המאבק המשפטי ללא עו"ד, דבר שגזל שעות רבות מזמנו וכמובן עוגמת נפש גדולה וכסף). ועם כל זאת אני לא מתקנא בתלמידי הצעירים שופינג ושמשנט, אני דווקא מאוד שמח על ההתפתחות."
מה משמח אותך?
"משפחתי. ברוך ה' התברכתי באישה שהיא נכס צאן ברזל. וילדים ונכדים נהדרים. זו החזקה שלי, גאוותי ואהבתי הגדולה."
מה מעציב אותך?
"כל דבר שלא נעשה לטובת העיר. הפוטנציאל האנושי אדיר, המיקום הגיאוגרפי הוא טוסקנה של הארץ וחבל כל כך שפני הדברים הם כפי שהם."
מה ההישג או הסקופ הכי משמעותי שלך כעיתונאי?
"להערכתי, הרבה אנשים יכולים להתבטא בזכות התרומה שלי."
אם ייתנו לך אפשרות לקיים ראיון עם אישיות בארץ או בעולם את מי היית בוחר?
"בזמנו ראיינתי את יצחק שמיר ז"ל, ממנו למדתי לא לצלם אישיות ציבורית בשעת אוכל..
הייתי רוצה לראיין את פוטין ולשהות במחיצתו יממה ולהכיר מעט מנבכי נשמתו. יש לו פנים חתומות וסטטיות אי אפשר לדעת אף פעם מה עובר עליו. הוא מנהיג של מעצמה ומקבל החלטות מהותיות ומנהל מעצמה ענקית. בעיניי הוא אישיות מרתקת."
עם הרב מוגרבי
בית שמש לאן?
"לצערי השבוע זה בלט. המחנה הציוני על חסרונותיו והתנהלותו הושיט יד וחבל הצלה גדול למחנה החרדי בכדי לבנות את העיר בשותפות. הושטת יד שנדחתה שוב כמו בתחילת הקדנציה לפני ארבעה חודשים. המשמעות היא כי המחנה החרדי לא רוצה אחדות הוא רוצה שליטה מלאה בתקציבים, בקביעת מדיניות, בניית ושיכון העיר, דבר שלא יכול להתקיים בעיר שמחציתה ציונית. אי אפשר למחוק את העבר של העיר לשם העתיד. לאן העיר הולכת יש שתי אפשרויות: האחת – ועדה קרואה בעקבות חידלון ניהולי של העיר. והשנייה – אם יעצימו אותה עד כדי הפרדתה. במהלך השנים ובעיקר בשנים האחרונות ייצגתי את בית שמש השפויה והיפה בכלי התקשורת הארציים, בכדי להסביר לתושבי הארץ שבית שמש לא תהייה טהרן, לא יתקיימו בה יריקות על נשים, הכאת חיילים, הדרת נשים מהמרחב הציבורי ועוד רעות חולות שלא ידענו בעבר והם חלק מהווייתו בהווה ונקווה שייפסקו בעתיד."
סבא ציון
תאר במשפט קצר את:
תפקוד הקואליציה?
"יש שם תרעומת גדולה ומאבקים פנימיים."
משה אבוטבול-
"ממזרח שמש.., לא בטוח שכולם יבינו אולם, אבוטבול יבין.."
אלי כהן -
"צריך להשקיע יותר."
מאיר בלעיש -
"לא עקבי."
משה מונטג -
"הרס את צביון העיר."
מוטי כהן -
"ריסון עצמי לא יזיק."
מודל לחיקוי – איש תקשורת?
"אין לי."
יחסי חילוניים חרדיים הם:
"לא ניתנים לגישור."
דני וקנין –
"כמו נחום שמיר ושלום פדידה הם הפקירו את הספינה הטובעת.."
חתימת המתמודדים
ומשהו אישי, יחסי עם ציון סולטן כקולגה ראו עליות וירידות, תקופות מסוימות לא דיברנו, לא מעט פעמים כתבנו האחד על השנייה באופן מרומז אך ברור. מערכת הבחירות האחרונה שהייתה רווית אמוציות מכל הבחינות והכיוונים ואחרי ההפסד של הגוש הציוני, כל אחד מתושבי העיר התכנס בד' אמותיו בכדי לבחון מה קרה? בראיון עם ציון הבנתי כי בין השחור והלבן שהוא מציג, לא מעט פעמים יש שטח רחב יותר והוא אפור. אולם כעיתונאי הוא מרשה לעצמו לחדד ולהקצין בכדי שהצבור לא יישאר שאנן ואדיש לנוכח המציאות. לא אקח לו את תחושת העצב, הפספוס הגדול והערגה שהוא חש כלפי העיר כשהוא מדבר עליה. אני לא מסכימה אתו בהרבה מקרים ובדרך כתיבתו אבל, ברמה האישית מאוד מעריכה אותו על היכולת והתעוזה שלו לקחת נושאים צעד אחד קדימה. בעיניי הוא סוג של קוסם שמוציא בכל שבוע עיתון ולבד!!??
בהיסטוריה של העיר עוד לא קרה כי עיתונאי התראיין אצל רעהו. יישר כוח על הרמת הכפפה ושיתוף הפעולה. ברור כי לתקשורת המקומית כמו הארצית יש תפקיד חשוב בנוף המקומי. שבת שלום!