חכמינו ז"ל הנהיגו לקרוא בחג השבועות את מגילת רות, ואמרו במדרש: "מה ענין רות אצל עצרת, שנקראת בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני". ובחוץ־לארץ נהגו לקוראה ביום־טוב שני.
ונוהגים לקוראה לאחר קריאת התורה, וביאר הגרש"ז אויערבך שמפני חביבותה נהגו כן; ואמנם קריאת התורה היא 'תדירה', אך קריאת המגילה אינה אלא מנהג, והכלל 'תדיר קודם' אינו חל על מנהג.
והגרי"ש אלישיב נתן טעם אחר לדבר, שאם יקראוה לאחר קריאת התורה, קיים חשש שיאמרו שישנן שתי הפטרות - ההפטרה של הקריאה והמגילה - ויברכו עליה שבע ברכות כמו על ההפטרה.
מנהג זה הוקבע כחוב על הציבור, אך לא על היחיד, ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב שאם היחיד לא שמע חלק מהקריאה, אינו מחויב להשלים את הקריאה במקום אחר.
ונוהגים לקוראה לאחר קריאת התורה, וביאר הגרש"ז אויערבך שמפני חביבותה נהגו כן; ואמנם קריאת התורה היא 'תדירה', אך קריאת המגילה אינה אלא מנהג, והכלל 'תדיר קודם' אינו חל על מנהג.
והגרי"ש אלישיב נתן טעם אחר לדבר, שאם יקראוה לאחר קריאת התורה, קיים חשש שיאמרו שישנן שתי הפטרות - ההפטרה של הקריאה והמגילה - ויברכו עליה שבע ברכות כמו על ההפטרה.
מנהג זה הוקבע כחוב על הציבור, אך לא על היחיד, ומטעם זה הורה הגרי"ש אלישיב שאם היחיד לא שמע חלק מהקריאה, אינו מחויב להשלים את הקריאה במקום אחר.
[מתוך משנה־ברורה עם ביאורים ומוספים 'דרשו', סימן תצד, סעיף ג ]