קבלת שבת ותפילת ערבית זכינו לקיים ברוב עם בבית הכנסת "אייזיק", במניין משותף עם מאות תלמידים שהגיעו מהארץ. בעונג שבת שהתקיים לאחר הסעודה דיברנו על כך שאנו זוכים לציין ראש חודש בפולין. בתפילת ראש חודש כותב דוד המלך: "לא אמות כי אחיה".
מדוע יש כאן חזרה? "לא אמות" זה מספיק, מדוע יש לחזור ולהגיד "כי אחיה"? דיברנו על כך שלא מספיק רק לא למות, זה השלב הראשון, השלב השני "כי אחיה" - הוא לבחור בחיים חדשים, חיים של שמחה, התחדשות ויצירה. לניצולים ששרדו את השואה היו את כל הסיבות לצאת ממנה בייאוש, אך רבים מהם בחרו בחיים, עלו ארצה, הקימו מדינה לתפארת.
במהלך יום השבת ביקרנו בבתי כנסת ובבתי קברות רבים. בכל מקום יש סיפור מיוחד, דילמה, חיבור, או רעיון לדיון עומק. אחת הנקודות בהם עצרנו הייתה מקום הכינוס של בני הנוער היהודי בגטו קראקוב. בני נוער אלו החליטו למרוד בנאצים ולקום ולעשות מעשה. לאחר התלבטות ארוכה הם החליטו לפוצץ את בית הקפה של קציני הס.ס. על כל יושביו. ראינו כמה כוח יש לבני הנוער, כמה השפעה יש לחבר'ה צעירים שיש להם שאיפה והם בוחרים לעמוד בה. חשבנו ביחד על זה והבנו שאם נחליט משהו, אבל באמת, נשקיע בו ונתמסר אליו, בשבילנו השמים הם הגבול".