"פתחנו את היום כשפקדנו קבר של משפחת אולמן, משפחה פולנית בימי השואה. שהחליטה להחביא בביתה שתי משפחות יהודיות וסופו של דבר שילמה על כך בחייה. בניגוד לכל שאר המשפחות, ובניגוד לכל מה שהיה מקובל. אנשים אלו הצילו את האמונה באדם. חשוב לזכור שהם אמנם היו מעטים אך מדינת ישראל מכירה להם תודה ומעניקה להם את התואר "חסידי אומות" העולם.
שאלנו את עצמנו מתי אנו יוצאים נגד הזרם בעבור ערך שאנו מאמינים בו?
ביער רודנה נכספנו לזוועות של הרג בתוך בורות ירי, הדלקנו נרות לעילוי נשמתם וקראנו "אל מלא רחמים".
בתוך היער החלטנו לנסות ולראות את האור, וכל אחד מהבנים קיבל מכתב אישי מהמשפחה. התלמידים התרגשו מאוד, בכו ואף עין לא נותרה יבשה. המכתבים הזכירו לנו שמתוך כל החושך הגדול שאנו חווים כעת יש לנו גם הרבה על מה להודות. על הורים ומשפחה תומכת, על חברים, על חיים טובים...
משם יצאנו בשירה שקטה לעיר קרקוב להתארגנות לקראת שבת".
"הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד..."