כחלק מתפיסת עולמו של לומד התורה חייב להיות פנוי ללימוד התורה הקים, רבי מאיר בניין עצום הכולל: בית כנסת, בית מדרש, חדרי שינה. יחד עם זאת, גייס תרומות וסייע ללומדים בפרנסה. העיקר שילמדו תורה בשקט בלי דאגה.
במהלך הנסיעה מהישיבה התחלנו לחשוב על היעד שלנו, מחנה ההשמדה "מיידאנק". בניגוד למה שהכרנו ממחנות אחרים, במיידאנק ראינו שהמחנה סמוך מאוד לעיר. במעגל שפתחנו שאלנו את השאלות הקשות על תושבי העיר, איפה הייתם בזמן הזה? מדוע לא הגבתם? איך הייתם מסוגלים לחיות כאן בבריאות, לגדל ולחנך ילדים כשבחצר ביתכם שורפים יהודים? יורים בהם בלי כל סיבה? חלק מהתלמידים הציעו שתושבי העיר היו אדישים למציאות זו, חלק הציעו שתושבי העיר לא עשו דבר מתוך שנאה עזה ליהודים, וחלק הציעו שהפחד שמא גורלם יהיה דומה - שיתק אותם ומנע אותם מלפעול.
דיברנו על כך שאי אפשר לקלוט ולהבין מה קרה כאן באמת, את גודל הרצח ואת עוצמתו. שאלנו את השאלה האם כמות הנרצחים חשובה לנו? והגענו למסקנה שאנו בביקורנו צריכים ללוות סיפור אחד של אדם אחד שהיה כאן, מספרים גדולים לא ניתנים להבנה והכלה.
החלטנו לקחת את סיפורה של הלינה בירנבוים, ניצולת מיידאנק, ואתו לנסות להבין את גודל הזוועה של המחנה. וכך עברנו עוד ועוד תחנות עד שלפתע פתאום מצאנו את עצמנו צפופים ומכונסים כאיש אחד בלב אחד בתוך תא גזים אמיתי. אחד מהתלמידים צעק בקול "שמע ישראל" וכולנו חזרנו אחריו וקיבלנו במקום זה עול מלכות שמים ביחד.
ללא מילים, נכנסנו למשרפות, וחווינו על גופנו ממש את המשפט: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי".
בסמוך להר האפר ערכנו טקס מרגש במיוחד לשאר חברי המשלחת ולמאות שהצטרפו פתאום.
עזבנו את מיידאנק בדרכנו אל ר' אלימלך מליזנסק. מספרים עליו שמי שמגיע לקברו ומתפלל, תפילתו איננה חוזרת ריקם. מה כל כך מיוחד בו שדווקא הוא נבחר לכך? לא רק בגלל גדולתו בתורה, אלא דווקא בגלל מידותיו, ר' אלימלך תמיד חיפש בכל אחד, את העין הטובה. גם במי שאינו חבר שלו, דווקא מי שמתפלל אצל אדם כזה תפילתו נענית. היינו שליחים נאמנים שהשארנו על קברו פתקי תפילה רבים שכל תלמידי בית הספר שלחו איתנו מארץ ישראל.
ואיך אפשר שלא, הריקודים שרקנו שם לא השאירו עין יבשה, והרעידו עולמות...

את היום סיימנו במפגש חברים, שבו כל אחד אומר מה הוא לקח מהיום הקשה הזה, ומה הוא נותן לחבר שלו, מילה של עין טובה..."

"אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונו. שנדבר בכל אחד את חברו, בדרך הישר והרצוי לפניך. ואל יעלה בליבנו שום שנאה, מאחד על חברו חלילה.. ותחזק אותנו באהבה אליך, שיהיה הכל נחת רוח אליך.."