אייל בן 32, בנם של ויויאן ורפי סעד. אמו, ויויאן, עובדת במעון ויצו ואביו עצמאי בתחום הגינון. לאייל יש שני אחים: רונן ואיציק, ואחות אחת, שירן. כולם נולדו וגדלו בעיר בית שמש.
אייל מספר על תחילת דרכו בעולם צילום האירועים:
"כשהייתי בן 12 בערך, הוריי התגרשו וגדלתי עם אמי שנתנה והעניקה לנו כל מה שרק יכלה. אני מאוד אוהב אותה ומעריך אותה על כך. גם עם אבי שמרנו על יחסים טובים וקשר טוב. התחלתי לעבוד בתחום הצילום בגיל 14 יחד עם דוד שלי, משה סעד, צלם במקצועו ואחיו של אבי. באותו הזמן הייתי ילד מאוד שובב, עשיתי שטויות, כמו לנהוג על אופנוע במהירות מטורפת שהייתה מזניקה את השוטרים לרדוף אחריי ועוד כל מיני שטויות של גיל הנעורים. דוד שלי, משה, החליט לקחת אותי תחת חסותו וללמד אותי את מקצוע הצילום וכך עבדתי אתו במשך שנים. למדתי ממנו את סודות המקצוע, ונהניתי לעבוד לצדו. עבדתי אתו בערך 12 שנה. מאוחר יותר, יצאתי לדרך עצמאית. בהתחלה קראתי לעסק "אייל סעד - צלם האירועים שלי", ובהמשך עם הולדתה של תאיר, האחיינית הבכורה במשפחתי, הבת של שירן אחותי, קראתי לעסק על שמה, "תאיר הפקות". תאיר כיום בת שמונה".
האם אתה מצלם גם בערים אחרות מלבד בית שמש?
"כמובן. אני מצלם גם באירועים בקריית גת, רחובות, ירושלים, חיפה ועוד. הגעתי אפילו עד אילת. למקומות האלה אני מגיע דרך המלצות מפה לאוזן. אנשים מרוצים מעבודתי ומעבירים הלאה".
אתה מחדש כל תקופה את הציוד שלך? משתכלל בתחום?
"בטח. בכל שנה אני מחליף מצלמות. כמו שמתחדשים באייפון חדש, ככה אני משקיע בציוד שלי ובמצלמות".
צילמת במשך תקופה גם מגנטים באירועים. אתה עדיין עוסק בזה?
"אכן התעסקתי עם זה במשך תקופה מסוימת והפסקתי מכוון שזאת עבודה עם טרחה של כאב ראש לא קטן. יש לי חברה שאני עובד אתה באירועים וצוות מטעמם מצלם את המגנטים".
אתה עורך סיורי צילום עם חתנים וכלות לפני החופה. האם אתה עושה גם צילומי טראש מוקדמים? מה היה הצילום הכי מטורף שעשית בטראש?
"בהחלט. אני עושה צילומי טראש ונהנה מזה מאוד. אחד מהצילומים המטורפים היה בים המלח בעין גדי. צילמתי את הכלה עם השמלה בתוך המים והבוץ, על רקע השמש השוקעת. יצאו צילומים מדהימים והחתן והכלה מאוד התלהבו".
מה הכי מרגש אותך בעבודת הצילום?
"לשמח את בעלי השמחה והאורחים. הרגע שבעלי השמחה צופים באירוע שצילמתי ומודים לי בהתרגשות. זה פשוט משמח אותי לשמח אנשים".
אתה מצולם באחד מהאירועים עם קותי סבג. יש בניכם קשר חברי?
"קותי היה מזומן לאירוע שבו אני מצולם אתו, ואכן יש בינינו קשר חברי עוד מילדות. גדלנו יחד בשכונת "קרן היסוד", ואמי אפילו שמרה עליו ועל אחיו אביחי בילדותינו".
איזה טיפ אתה יכול לתת מניסיונך לצלמים מתחילים?
"צלם אמיתי חייב להיות בעל נשמה יצירתית. אם הוא לא יצירתי שיזרוק את המצלמה שלו לפח האשפה".
אתה מתקלט בשידור חי בפייסבוק בתחנת רדיו שהקמת. איך הגעת לזה?
"הקמתי אולפן פרטי שכזה שבו אני מעלה שידורים חיים ומתקלט. זה התחיל מזה שבמהלך הנסיעות שלי בדרך לצילום אירועים, התחלתי להעלות שידורים חיים בפייסבוק, ואנשים כל כך נהנו מזה והתחברו לזה שהחלטתי לעשות את זה לעיתים קרובות יותר. קניתי ציוד משוכלל לצורך העניין. אני מעלה שידורים חיים באופן קבוע ויש לי המון ציפיות. תוך כדי השידור אני מקבל כמאה הודעות בפרטי וביניהן בקשות למסירת ד"שים לאנשים. המאזינים והצופים מאוד מפרגנים לי וזה מעניק לי תחושת סיפוק ורצון להמשיך עם זה".
איזה שירים אתה משמיע בשידורי הרדיו השלך?
"אני משמיע שירים נוסטלגיים של פעם. בעיקר מזרחית ושירי דיכאון שאני והחבר'ה שלי שמענו בילדותינו".
מה המספר הכי גבוה של צופים בשידורים חיים שלך עד כה?
"היה לי שידור שהצפיות שלו הגיעו ל- 6700 ציפיות".
אתה פוגש ברחוב אנשים שמבקשים ממך להקדיש להם שירים?
"בהחלט. כל הזמן רואים אותי ומבקשים ממני להקדיש שירים מסוימים. גם בעלי עסקים מבקשים שאפרגן להם במהלך השידור. אחד מהעסקים שאני מפרגן לו מכל הלב, הוא הספר, שרוליק סיבוני, שאני מאוד אוהב. הוא נותן לי לעתים תכשירי שיער ואומר לי לחלק אותם בשידור מטעמו. אני מפרגן גם ל'קובי ממתקים' ולעוד. יש מקרים לא מעטים שאני מגיע לאירועים ואנשים מזהים אותי גם משידורי הרדיו ומבקשים להצטלם איתי סלפי".
קראת לשידורים שלך "רדיו פיו" מאיין הגיע השם? יש לו משמעות?
"האמת שזה כינוי של שם ששמעתי מזמן, והחלטתי שזה יכול להיות שם קליל וקליט לאוזן וזאת הסיבה".
האם היית רוצה להתקדם בתחום של שידורי הרדיו?
"אני פתוח למה שהיקום יזמן לי. כרגע אני שמח לגרום שמחה ונחת לתושבי העיר וזה כשלעצמו עושה לי טוב על הלב".