השבוע הלכתי לנחם בביתו של יורם וקנין (חברי הטוב) ולא הופתעתי לראות את מאות האנשים שגדשו את הבית חבורות חבורות עד השעות הקטנות של הלילה.
שמעון ז"ל הוא בנם של אברהם ומזל ז"ל, ממייסדי ובוני העיר בית שמש, לזכותם יאמר שהם גידלו את שמונת ילדיהם לתפארת העיר והחברה כאנשים ערכיים ואוהבי אדם. ישנם סיפורי חסד מופלאים על אם המשפחה מזל ז"ל כאישה יפה, צנועה ומעוררת השראה.
שמעון ז"ל היה הרביעי מבין שמונה אחים, בן 68 היה במותו צעיר בגילו ורוחו בכל מובן. בספטמבר הקרוב היה אמור לחגוג ביחד עם רעייתו ז'רמן 46 שנות נישואים מאושרים. להם ארבעה ילדים: ליאת, עמית, אבירם וחנן 5 נכדים והשישי בדרך.
ז'רמן בת למשפחה ותיקה לא פחות - אלקיים לימים 'תעשיות אלקיים'. השניים הכירו ובנו את ביתם בעיר ולפני כעשור כאשר הילדים עזבו את הבית הם מכרו את ביתם הגדול והנוח ועברו להתגורר בבית דירות בצפון תל אביב. אולם הקשר והזיקה לעיר בית שמש לא חדל ליום אחד. השניים היו מגיעים באופן קבוע בימי שישי לבקר את בני המשפחה באותו מסלול מוכר, ביקור אצל האחות תמר (אחותו הגדולה של שמעון) ביקור במעדנייה של האחר פיני כולל קניית חלות לשבת, לשתות קפה 'בבית הקרמיקה' אצל יורם האח הצעיר ביותר וכך הלאה.
ז'רמן רעייתו ומושא הערצתו של שמעון סיפרה:
"שמעון היה אח, בעל, אבא, סבא וחבר למופת. הוא אהב לחיות את החיים. הוא העריץ את האחים והמשפחה שלו לכולם הוא פרגן ויצא מדעתו בכל עת שנדרש לסייע. הוא היה אדם יסודי ופרפקציוניסט בכל מה שהוא נגע. החל מהאופן שבו הוא התלבש, בעבודתו, במשרד ובכל תחומי החיים. בכל מקום עבודה שלו הוא עשה את העבודה על הצד הטוב ביותר ויעידו על כך אנשים שעבדו במחיצתו."
שמעון ז"ל היה קצין משטרה מוערך, בעל משרד חקירות פרטי, עבד במטה האישי של ביבי נתניהו כראש מטה הסיורים שלו ובתפקידו האחרון הוא היה עוזר יו"ר הדירקטוריון של קצא"א.
עד ליום ששמעון התאשפז הוא עוד הלך לעבודה לסיים כמה נושאים שעל שולחנו.
ז'רמן: "כבעל הוא דאג ופרגן לי כל השנים, מעולם לא נפרדנו לדקה, מלבד בימי המילואים וימים ששהה מחוץ לבית במסגרת תפקידיו. שמעון שימש כתובת להרבה מאוד מכרים, חברים וכמובן בני המשפחה שמבחינתו הם היו מעל הכל. הוא העריץ את הנכדה הבכורה שלנו רומי עד כדי כך שהוא הפיק לה במרץ האחרון בת מצווה שכל ילדה בגילה חולמת. אף אחד מאתנו לא התערב בשום פרט. החיים לצדו היו מדהימים, הוא אהב את לטייל, לאכול טוב ולארח חברים, מבחינתו בכל שבוע היה לנסוע ולבקר במקום אחר, הוא נהג להגיד לי שצריך לנצל כל רגע בחיים כל עוד אנחנו בריאים. הוא היה אבא מדהים לילדים שלנו כמשקיען ורגיש ברמות הגבוהות ביותר.
הוא היה איש של אנשים נהג לכבד את הבריות, הראשון לבקר חולים, הראשון להגיש עזרה ולסייע גם לאנשים שפגש לראשונה. אפילו בימיו האחרונים בביה"ח, שכב לידו עו"ד ידוע ביניהם התפתחה היכרות, לאחר כמה ימים הוא אמר "ברגע שנצא מפה אזמין אותך לארוחת דגי לוקוס..", העו"ד הופתע ואמר: "לא פגשתי הרבה אנשים כמוך בחיי וברור לי שהחברות הזו תתפתח מעבר לבית החולים..", לצערי היא נגדעה בטרה התחילה.
מדהים לראות כמה הוא היה מחובר לכל אחד ואחת מהאחיינים שלנו משני הצדדים. הוא אהב אותם והרעיף עליהם אהבה ופינוקים בכל רגע נתון והם אהבו אותו בחזרה.
מאוד מאוד קשה לי לדבר עליו בלשון עבר, אנחנו עדיין בשלב שלא ניתן לעיכול. כל כך עצוב ובלתי נתפס לכתו הפתאומי.."
תמר וקנין אחותו הבכורה של שמעון ואישה רבת זכויות בפני עצמה סיפרה:
"שמעון היה אח הכי טוב שאפשר לבקש. כל בני המשפחה היו תמיד מתייעצים אתו בכל עניין. יאמר לזכותנו כי חונכנו להיות מאוחדים ואחד בשביל השני. חליתי לפני כמה חודשים, שמעון היה בא לבקר אותי בכל יום בבית חולים באהבה ודאגה גדולה. מאז, בכל יום שישי הוא היה בא מתל אביב לבקר אותי באופן קבוע ודאג לי כל הזמן. כל כך אהבנו אותו אני לא מצליחה להבין איך הוא נפטר בפתאומיות. גם במוות שלו הוא נראה יפה ומכובד כמו שהיה בחייו. ולהבדיל, יש לו ילדים טובים לתפארת ואישה טובה ומדהימה. הם היו אוהבים כמו זוג יונים. כואב לי בלב ועצוב כל כך."
לשמעון ז"ל היה קשר מיוחד עם גיסיו איציק (קקי), ויקטור וגבי אלקיים, שלושתם קיבלו באופן קשה את לכתו הפתאומי לאור הקשר האדוק והמיוחד אתו.
קקי: "בעבור משפחת אלקיים שמעון שימש כאבא, מאחר ואבא שלנו דוד ז"ל נפטר בגיל צעיר מאוד והא רק בן 50. שמעון בעצמו היה בן 24, כבחור צעיר לקח את המושכות להוביל את המשפחה באופן בוגר ואחראי. הוא נודע כפרפקציוניסט, הוא נהג לקחת משימות ולבצע אותם על הצד הטוב ביותר. הוא תמיד עבד לפי תכנית עבודה מובנית. במהלך חייו הוא דאג לאימא שלנו ולכול בני המשפחה כאילו היינו בניו. הוא הוציא אותנו מהדיכאון ומשך אתנו את העגלה במסע החיים. אין אנשים כמוהו, בטוב הלב הרחב והעזרה לזולת הוא היה מיוחד במינו בכל המובנים.
ויקטור: "אני זוכר שלאספות הורים בבי"הס הוא היה הולך במקום אימא שלי, הוא נתפס בעיניי כולנו כדמות שאפשר לסמוך עליו בכל עניין. הדאגה הרבה שהוא הרעיף וטיפל באימא שלנו לא ניתנת לתיאור. לא היה ליל סדר, שבתות וחגים שלא עשינו במשותף. הוא הפך את כל משפחת אלקיים ווקנין למשפחה אחת חמה ואוהבת, כולל הנכדים והנינים כעניין שאינו מובן מאיליו."
גבי: "למרות פערי הגילאים בינינו (למעלה מ- 15 שנים) הוא היה חבר הכי טוב שלי. אהבתי אותו אהבת נפש כאיש טוב שניצב תמיד לימיננו, כאיש שאהב לבלות ואהב את החיים לצחוק ולהצחיק. יצאנו לטיולים רבים ברחבי העולם יחד, הוא נהג להכין לכל אחד תיק עם לו"ז מה עושים בכל רגע נתון. אבדה גדולה מאוד למשפחה ולכל אחד מאתנו ברמה האישית. עצוב ובלתי נתפס."
האחים אלקיים ציינו כי את ההיכרות עם שמעון ז"ל ניתן לחלק לארבעה שלבים כציוני דרך:
שלב א' – שמעון שימש כמ"מ של אב המשפחה. שלב ב' – גייס אותם לצבא עם כל מה שמשתמע מכך.
שלב ג' – חיתן את כולם, שלב ד' – יצאו לבלות במשותף לאחר שהקימו משפחות וחיתנו ילדים. התהליך שנגדע באיבו עם לכתו.
שמעון ייזכר בלב כולנו כאיש יוצא דופן עם יכולות הכלה ונתינה אינסופית הוא התנהל כאיש עשיר גם ברכוש ובנשמה. הוא היה דוגמא ומופת לאדם מדהים ומיוחד."
ליאת בתו של שמעון:
"הוא היה אבא וסב למופת. בנותיי רומי ושי הן המעריצות הגדולות שלו. הוא אהב ודאג להן בכל מאודו. במרץ האחרון הוא הפיק ללא התערבות את הבת מצווה של רומי בתי למרות שאני התנגדתי לקיומה. בדיעבד, אני כל כך שמחה שנשארה לנו מזכרת מדהימה מאותו ערב. לא היה יום שהוא לא התקשר ודיבר איתן כמה פעמים ביום. הוא הרעיף עליהן אהבה וחום ללא הגבלה. הן היו נוסעות עם ההורים לסופ"ש בלעדינו. את חוגי הריקוד והצופים של רומי הוא שילם שנה מראש, את האופניים, פלאפון ושעון ראשון הוא רכש עבור הבנות, נכדיו היו העולם שלו."
יורם וקנין אחיו:
"שמעון היה מודל לחיקוי ודמות להערצה עבור כל המשפחה. לאורך כל השנים הוא ליווה את כולנו דאג, פרגן ותמך. הוא היה מאוד מאושר כאשר אחד האחים הצליח. מעולם לא ראיתי איש כל כך פרפקציוניסט ומסודר כמותו. מדהים היה לראות כמה הוא נתן מעצמו במסירות גדולה. קשה לדבר עליו בלשון עבר. לא מסוגל לעכל ולהבין את לכתו."
חברו הטוב חיים כהן
חיים כהן - חברו הטוב:
שמעון היקר למה עזבת אותנו?
"שמעון החבר, רע ואח גדול, כרעם ביום בהיר נפלה עלינו הידיעה הקשה "שמעון חולה". שמעון איש החסד והנתינה למה?! שמעון שתמיד היה הראשון לטפל בכל בקשה ולסייע למה? שמעון שאיבד סבלנותו בדקה אבל נרגע בשנייה, למה? שמעון שלטייל אתו הייתה חוויה בלתי נשכחת, למה? שמעון שלעולם לא ישכח להתקשר ולאחל חג שמח, למה? שמעון שלא ידע לספר בדיחה אבל חוש ההומור שלו היה מיוחד, למה? שמעון שתמיד עטף את המשפחה בחום אין סופי, למה?
ולמרות הכל אני מתקשה למצוא מילות פרידה ממך אחי היקר. עצוב החלל שהשארת בלב כולנו ובלב משפחתך האוהבת והחלל העצום הזה לעולם לעולם לא יתמלא. תנוח על משכבך בשלום איש יקר. ולז'רמן היקרה והילדים המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון."
אפשר לעזוב את העיר בית שמש אך אי אפשר להוציא אותה מהנשמה. כך הורגש ומרגיש עם לכתו של שמעון ז"ל. תושבים רבים מהעיר הוותיקה גדשו את ביתם של יורם ושוש, היה טבעי לגמרי כי יישבו שבעה רק בבית שמש. החום והחיבוק הרחב שקיבלה המשפחה לא ניתנות לתיאור. בית שמש היפה במיטבה, שתושבי הרבים ביכו את לכתו של אחד התושבים האהובים של העיר. שמעון ז"ל אמנם עבר לגור בת"א אך היה פוקד את העיר לפחות פעם בשבוע. משפחתו וחבריו הטובים היו חלק מהדנ"א שלו והפוך.
נדמה כי אף אחד לא מעכל את לכתו הפתאומי. קשה עדיין לדבר עליו בלשון עבר. הוא ישמר בלב כולם כאיש של אנשים, נתינה, אהבת האדם והחיים. בחייו הוא היה איש של כבוד כך במותו. הוא עלה לגנזי מרומים בשיא חייו היפים ובאופן מכובד. "הנחמה" היחידה אם בכלל אפשר לומר זאת כי הוא לא סבל זמן ממושך חרף ועל אף המחלה שהכתה בו.
נאחל נחמה גדולה למשפחת וקנין המורחבת לרעייתו ז'רמן ולילדיו וצאצאיו.
יהי זכרו ברוך! "