האם לכתובה, או יותר נכון, האם הסכום הנקוב בכתובה אותו מתחייב הבעל לשלם לאישה בעת הגירושין, הוא בעל משמעות?

כידוע, ביום נישואי בני הזוג, חותם הבעל על כתובת רעייתו לעתיד, בה הוא מתחייב לדואג לכל צרכיה, ונוקב בסכום אותו עליו לשלם לאישה אם יחליטו ח"ו על פירוק הקן ויפנו להליך גירושין.

מאחר וע"פ ההלכה היהודית, הבעל הוא זה שנותן את הגט לאישה, תיקנו חכמים שעליו להתחייב לפצותה בסכום שלא יפחת מ- 200 זוזים משתי סיבות:

האחת, בעבר היה נהוג שהבעל הוא המפרנס היחידי בבית, הוא דואג לכלכלת הבית וכל הכספים והנכסים בבעלותו ועוברים דרכו, על כן, כדי שבעת הגירושין לא תישאר האישה חסרת כל, על הבעל לדואג לעתידה הכלכלי ולפצותה בעת הגירושין. מעבר לכך, במקרה בו האישה מתאלמנת ח"ו, היא תקבל את כתובתה מעיזבונו של הבעל, במקרה בו הוא צריך להתחלק עם בעלי זכויות נוספים ע"פ דין.

הסיבה השנייה, כדברי חכמים, "על מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", (כתובות לט ב' יא' א), כלומר, שלא בגלל כל ריב קטן יחשוב הבעל לגרש את אשתו, ולכן נקבע שהבעל, שהוא נותן הגט, יהיה מחויב בתשלום בעת הגירושין, כך שהדבר יגרום לו לחשוב היטב לפני שיעשה צעד נמהר כגירושין.

על אף שתיקנו חכמים שהסכום המינימאלי אותו ישלם הבעל לאישה הוא מאתיים זוזים, בעת החופה ובשל המעמד הפומבי והמנהג לפיו הרב מקריא את הכתובה לרבות הסכום אותו קבע הבעל כתשלום פיצויים בעת גירושין, רבים מן החתנים מפריזים מעבר לקביעת חכמים, וקובעים סכומים שנעים בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים. לעיתים כדי להראות את ביטחונם בקשר עם האישה לעתיד ומתוך מחשבה שהסכום מעיד על אהבתו כלפיה, ולעיתים מתוך רצון להרשים את הקהל הצופה בטקס.

אז האם, גם בימינו, הסכום הקבוע בכתובה הוא בעל משמעות?

על כל אדם לדעת כי מסמך הכתובה הינו מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. הכתובה היא כחוזה, והיא מחייבת את הבעל הן בעת הנישואין והן בעת הגירושין, ולכן בעת הגירושין, יכולה האישה לפנות לבית הדין הרבני בתביעה לקבל את הסכום שנקבע בכתובה. סכום הכתובה מורכב משלושה נושאים:

עיקר הכתובה- הוא הסכום המינימאלי שקבעו חכמים, אותו מחויב הבעל לשלם לאישה בעת הגירושין. גם אם כתב הבעל סכום הפחות משנקבע, עדיין יחייבוהו בסכום שקבעו חכמים.

תוספת כתובה- הוא הסכום אותו כתב הבעל בפועל בכתובה. כאמור, בעלים רבים מפריזים בסכום הנקוב בכתובה מעבר למינימום שקבעו חכמים. ההפרש בין עיקר הכתובה לסכום הנקוב בכתובה הוא תוספת הכתובה, וסכום זה הוא כעיקר הכתובה, היינו הבעל מחויב במלואו בעת הגירושין.

נדוניה- הרכוש שצברה האישה לפני הנישואין, ככל ומגיעה האישה לנישואיה עם רכוש שצברה, מתחייב הבעל בכתובה כי בעת הגירושין רכושה נשאר עמה.

בפועל, לעיתים נפסק כי האישה תקבל מלוא כתובתה מאחר והצדדים מגיעים להסכם גירושין, בו נהוג כי האישה מוותרת על כתובתה, וזאת על מנת לזרז את תהליך הגירושין.

לעיתים כצעד טקטי מגישה האישה תביעה לבית הדין לקבל כתובתה, וזאת בכדי לצבור יתרון על הבעל, וללחוץ אותו להגיע להסכם גירושין שייטה לטובתה, אך כל מקרה ייבחן לגופו, ותפקידם של עורכי הדין לדעת מתי להמליץ לאישה להגיש תביעה מעין זו, ומתי עדיף להימנע מכך.