אם באמת חלה הרעה, ואם ניתן הזמן למעסיק לתקן את המעות ולהחזיר לעובד את תנאי עבודתו הקודמים, כל זה נתון לפרשנות ואו לפסיקה של בית הדין לעבודה.

במאמר זה אנסה להדגים מקרה של הרעת תנאים. מדובר בעובד שעבד כמאבטח בפתחה של חנות גדולה בבאר שבע. העובד, אדם מסור לעבודתו, קיבל חודש בחודשו את שכרו, אך מעולם לא בדק העובד אם אכן כל תנאיו משולמים לו בהתאם לחוק. העובד התמיד בעבודתו עד ליום קבלת ההודעה מהחברה המעסיקה, כי ביום המחרת אין לו לאן להגיע, וכי חברה חדשה קיבלה על עצמה לאבטח את החנות. החברה המעסיקה, שמשרדיה בעיר אשדוד, הציעה לעובד כי אם הוא מעוניין להמשיך לעבוד, אזי היא תוכל להציע לו עבודה בעיר אשדוד, ובמידה ואינו מעוניין - אז עליו להתייצב במשרדי החברה להחזרת הנשק והמדים. העובד פנה למשרדי ההסתדרות בבאר שבע, ומזכיר האיגוד המקצועי פנה לחברה בדרישה שישלמו לעובד את מלוא זכויותיו. דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות ופיצויי פיטורים. החברה התעקשה לא לשלם לעובד, וטענה כי למעשה היא לא פיטרה את העובד אלה העובד בחר שלא להמשיך בעבודתו למרות שהוצעה לו משרה חדשה באשדוד. כמו כן, הוסיפה החברה וטענה כי היא הייתה מוכנה לשאת בהוצאות נסיעותיו של העובד. מזכיר האיגוד בבאר שבע תבע את החברה בשמו של העובד, ובטרם הוחל הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בדבר תשלום הזכויות הסוציאליות של העובד, אולם בא כוחה של החברה התעקש על כך שהעובד לא זכאי לתשלום בגין פיצויים. הדיון החל, ובפתח הדברים הציעה השופטת לבא כוחה של החברה לסגור את התיק בפשרה, ולשלם לעובד את הפיצויים. משהתעקשה החברה, החל התובע להעיד. במהלך דבריו אשר ריגשו את כל הנוכחים באולם, ביקש בא כוח החברה להפסיק את שטף דבריו של התובע, והודיע לבית הדין על נכונותו לשלם לעובד את הפיצויים המגיעים לו. בסיכום הדיון של השופטת, הביעה השופטת את צערה על כך שהגענו למצב הזה, ולקיפוח העובד בהתנהגותה של החברה, עוד הוסיפה ואמרה השופטת כי חבל שבעלי החברה לא מגעים לדיונים אלה, מקפחים את עובדיהם ומסתתרים מאחורי עורכי דינם.