עם השנים, נוצרו עוד מיני תעסוקות המקנות זכויות כאלה ואחרות לעובדים.לאחרונה נשאלתי ע"י נהגי מוניות לגבי זכויותיהם, לצערי, נהגי המוניות בישראל למרות מספרם ההולך וגדל, ולמרות הארגונים השונים של בעלי המוניות, עדין לא הוסדר בצורה חוקית ושאינה משתמעת לפרשנויות שונות, דרך העסקתם. המקרה שנביא הפעם בפני קוראי טור זה, עוסק בתביעתו של נהג מונית התובע את המוסד לביטוח לאומי, למקרה זה יש גם השלכות לאפשרות תביעת נהג מונית את התחנה בה הוא עובד, או תביעת הנהג השכיר את מעסיקו. במקרה שלפנינו מדובר בנהג מבוגר, שעבד בתחנת מוניות בדרום הארץ מספר שנים. מאחר והנהג הוא בעל הרכב, הוא רשאי לקבוע לעצמו את ימי ושעות העבודה הנוחות לו. הנהג, במקרה שלנו, נהג להתחיל את יום עבודתו כל יום בשעה תשע בבוקר, ובשעות הצהרים היה חוזר לביתו לארוחת הצהרים ולמנוחה. מדי יום בשעות הערב המוקדמות, היה יוצא בשנית ועובד מספר שעות עד רדת החשכה, ומשהחשיך היה חוזר לביתו ולמשפחתו. באחד הימים בשעות אחה"צ, הייתה עבודה מועטה והנהג נאלץ לחכות בתור כשעה. משהגיע תורו לצאת לנסיעה, שמע הנהג במכשיר הקשר את הסדרן נותן את הנסיעה לנהג אחר, הנהג התרגז ופנה לסדרן בכעס רב על המקרה,לאחר הדין ודברים בין הנהג לסדרן, הנהג חש לחצים בחזה וחזר לביתו. בשעות הערב המאוחרות גברו הלחצים בחזה ורעייתו של הנהג לקחה אותו למיון, בבית החולים החליטו הרופאים מיד על צינתור. כיום תובע הנהג את המוסד לביטוח לאומי שיכירו במקרה שלו כתאונת עבודה.