במוצאי שבת היה לי אחד כזה. התחפרתי בפוך, לבשתי את הפיג'מה הכי חורפית וחמה, הדלקתי את החימום על 28 מעלות, כיביתי את האור ועצמתי את העיניים. השעה לא הייתה מוקדמת, כבר שתי דקות אחרי חצות. יכולתי לחשוב על כל האנשים המסכנים שאין להם פוך, או שחברת החשמל ניתקה אותם מחוסר תשלום, ולכן אין להם מזגן, אבל השתדלתי להתרכז בעצמי, בכאן ובעכשיו. עצמתי את העיניים והתכוננתי למטרה אחת ראויה לשמה – שינה.

אבל מה לעשות שהשכנים לא היו מתואמים איתי...

עין אחת כבר עצומה, השנייה עצומה למחצה, השינה עוד רגע מגיעה לאסוף אותי אל עולם החלומות והשכנים מתחילים לדפוק פטישים!

לשיפוצים בשעות היום, כזכור, כבר התרגלתי לצערי, אבל לשיפוצים באמצע הלילה? באותו הרגע הרגשתי שממש מתחשק לי גם כן לעשות שיפוצים, לפרצוף של מישהו...

קמתי מהמיטה בעצבים. מאיפה הרעש הזה, לעזאזל? לבשתי בגד מרופט מעל הפיג'מה ויצאתי לגלות.

הכי הגיוני שאם אני שומעת דפיקות זה מהשכנים שנמצאים ישירות מעליי, לכן דבר ראשון עליתי לקומה מעליי. כבר כמעט דפקתי אצלם בדלת כשלפתע שוב נשמעו הדפיקות, והפעם יכולתי להישבע שזה הגיע מהשכנים למעלה, אבל מהצד השני! רציתי לדפוק אצלם בדלת ולצעוק, אבל לפני כן חשבתי, שאם זה לא הם זה יהיה קצת לא נעים... אז ירדתי חזרה לדירה שלנו והתחלתי לעשות פטרולים הלוך ושוב מהסלון למסדרון וחוזר חלילה, פתאום הייתי בטוחה שהרעש מגיע מהבניין ליד בכלל! אבל אז שמעתי את השכן מלמטה מדבר בטלפון בקולי קולות, משמע שהוא ער, אז אולי זה מהדירה שלו? מצד שני לדבר בפלאפון ולדפוק פטישים באותו הזמן נראה לי קצת מורכב מידי.

ובכן מהות הניסוי שלי היום - מה עושים??? איך גורמים לרעש המחריד הזה להפסיק?

דבר ראשון הערתי את בעלי. "מישהו דופק פטישים באמצע הלילה!", אמרתי בסערת רגשות. "כן, זה לא בסדר", הוא ענה לי באדישות וחזר לישון עוד לפני שסיים את המשפט. עכשיו הייתי צריכה להתנקם גם בבעלי על כך שהוא הצליח לישון כמו תינוק עם הרעש הזה, בזמן שאני התייסרתי כל כך. אז פתחתי את דלת הדירה וצעקתי כך שגם הוא ישמע וגם השכנים, ואם לדייק אני די משוכנעת שגם השכנים בבניינים ליד שמעו: "מי זה דופק פטישים מעל הראש שלנו באמצע הלילה? מה זה הדבר הזה? איזה חוצפה!", האם זה יעזור?

הפטישים הפסיקו באחת. נשמתי לרווחה. אבל בטרם הספקתי להגיד תודה לאל, הם כבר התחדשו בייתר עוז. מה עושים? ובכן, עוברים לתוכנית מספר שתיים.

על רגלי נעלתי את הכפכפים הכי מרעישים שלי. עליתי עד למעלה וירדתי עד למטה בבניין בצעדים הכבדים ביותר שיכולתי לגייס כשאני אומרת כל הזמן "מי עושה את הרעש הזה?"

האם זה עזר? ובכן, כפי שוודאי ניחשתם, לא.

עוברים לתוכנית שלוש! 

יצאתי מהדירה שלנו. סגרתי את הדלת ודפקתי בדלת של עצמנו בחוזקה. המטרה: מי שעשה את הרעש ירגיש לא נעים ויחשוב שדופקים אצלו בדלת ואז הוא יפסיק. איך זה עובד? אז ככה, בבניין שלנו כל פעם שמישהו פותח דלת כולם רצים לראות אם מישהו פרץ להם לבית, וכל פעם שמישהו דופק בדלת של אחד השכנים כולם פותחים, לא בגלל שאנחנו מכניסי אורחים יוצאים מגדר הרגיל [גם זה כמובן, גם, אבל...], אלא בעיקר מפני שכל רעש בבניין שלנו נשמע כאילו הוא קורה ממש בתוך הבית שלך. ארור המהנדס שתכנן את הבניין.

אז לעניינו...

חשבתי לעצמי, אולי פעם אחת אוכל להודות למהנדס ההוא ומעז ייצא מתוק.

דפקתי ודפקתי.

חיכיתי לראות מי יפתח. על ראש הגנב בוער הכובע! אבל... כלום. אף אחד לא פתח.

עברתי לתוכנית הבאה. התחלתי להתפלל! התפללתי שהשכן מלמטה יחטוף קריזה טובה כזאת [כמו שהוא כבר תפס עלינו כמה פעמים], ויבוא אלינו בצרחות ואיומים להתלונן על הרעש. אז אגיד לו שזה לא אנחנו וביחד נלך לחפש את הפושע. בכך יושגו שתי מטרות: מטרה ראשונה- במקום שהשכן מלמטה יישב בביתו ויקלל אותנו על הרעש שאנחנו עושים [ואני די משוכנעת שזה  מה שהוא עשה], הוא יגלה שזה לא אנחנו ושמנו יטוהר! מטרה שניה- אולי ייצאו מהפרשה הדפוקה הזאת קשרי חברות אמיצה בין שכנים ואחווה ושלום ורעות וחזון אחרית הימים [איך לומר, אנחנו והשכנים מלמטה מסתדרים מצוין, אבל...].

חיכיתי וחיכיתי.... אבל הוא לא בא...

אז מה עכשיו?

חשבתי וחשבתי. ובכן, מה עשה השכן מלמטה בפעם הקודמת שעשינו רעש ולא היה לו כוח או חשק לעלות אלינו הביתה? הוא דפק מלמטה עם מקל של מטאטא!

לקחתי מטאטא והחלטתי להושיע אותנו בכוחנו זה! הרמתי את המקל בדיוק בין שתי הדירות שמעלינו וחיכיתי שיישמעו הפטישים. ברגע שהם נשמעו נתתי קונטרה ברעש חזק מאוד והרגשתי סוף סוף מסופקת! ואכן, הרעש הפסיק בבת אחת!!

התחלתי לרקוד מרוב שמחה ורציתי לחזור לישון, אבל אז גיליתי שהאדרנלין ניצח. מה עושים? ניסיתי וניסיתי לישון אבל לא הצלחתי.

החלטתי לשים קצת מוסיקה. שמתי מוסיקה ורקדתי. איזה באסה, אי אפשר לישון, אבל לפחות איזה כיף. אין רעש.

דפיקה בדלת.

השכן מלמטה.

"תפסיקו את הרעש הזה!", הוא צעק, "עכשיו נזכרת לבוא?", החזרתי לו,

"כבר שעות שאתם דופקים עם פטיש ועכשיו מוסיקה", הוא צעק ואת המשך ההסבר שלי ממש לא עניין אותו לשמוע...