אגירת כסף היא אשליה מתוקה - כאילו כסף ושמחה באים יחד. לעשיר יש יותר כסף, אבל גם חסר לו הרבה יותר. הוא אף  פעם לא מרוצה - אף פעם לא עשיר אמיתי.
אחד ששמח במה שיש לו וטוב לו בחיים - הוא העשיר האמיתי. את השלווה  הזאת באמת כולם מחפשים.

לפרשת השבוע קוראים "תרומה" והיא מספרת לנו על תרומת הכסף והזהב לבניית המשכן )=מקדש נודד שליווה את עם ישראל במסעותיו במדבר(. יהודים פשוטים תרמו את מיטב  כספם לצורך הקמת השגרירות של הקדוש ברוך הוא – המקום היחיד בעולם בו הוא מתגלה בצורה ישירה ולא בעקיפין.

יש אנשים שתרומת כסף קשה להם יותר מתרומת דם. הם מזדהים עם רכושם יותר מאשר עם עצמם. כשאדם מתגבר על  הקשיים ובכל זאת תורם, הוא מגלה שבעצם הוא עשיר גדול.

הוא לא כבול לכסף ולאשליה אלא שולט בכספו ועושה אתו  דברים טובים. אדם מגלה שהוא עשיר כל כך, עד שהוא יכול  אפילו לתת לאחרים.

התרומה נותנת לנו אפשרות להסתכל אחרת ובכיף על כסף, על עצמנו - וממילא גם על אלוקים.
 
פש למפקדים

למפקד הגדל ראש!
 
טוב, זיהיתי תקלה מעצבנת , אבל המפקד עדיין לא הנחה אותי לטפל בה , אז אפשר קצת לנוח...

יש גם דרך אחרת , לבצע את המשימה מתוך הבנה שזהו צורך השעה , מתוך רצון לתרום, לעשות ולשנות- גם אם זה לא הדבר הכי כיף בעולם.

 בפרשת השבוע אנו קוראים על הציווי להקמת המשכן : " דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (כה, ב).
בפסוק מוזכר השורש 'ת.ר.מ' פעמיים. 'הבן איש חי ', רבי יוסף חיים  מבגדד, מבחין בין שני סוגי תרומה הרמוזים בכפילות זו.

יש 'סתם' תרומה שכל אדם חייב להביא , מעין תשלום שכל אחד חייב לתרום משהו למשכן.

אולם יש סוג אחר של תרומה , תרומה המובאת מכל הלב , מרצונו של האדם ומהמוטיבציה שלו להיות שותף.

התרומה הראשונה אותה כל אחד חייב להביא נקראת באופן כוללני ביותר 'תרומה', אולם התרומה השנייה המוזכרת בפסוק ותלויה בהגדלת הראש  וברצונם האישי והפרטי של עם ישראל נקראת 'תרומתי'- כלומר, תרומה גדולה יותר המיועדת כביכול לקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו.

צה"ל בנוי על לוחמים וחיילים שהגדילו ראש , נתנו מעצמם הרבה מעבר  למה שהתבקשו ובכך הצילו לא פעם ולא פעמיים את המדינה כולה.
 
פותחים שולחן  שאלות לדיון על הפרשה/ הרב יוני לביא
 
"כבר תרמנו..." – "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (כ"ה, ב') – מה 'עובר לכם בראש ' כשנשמעת דפיקה בדלת ועוד(מישהו מבקש תרומה) ?

האם אתם נוהגים לתרום לאנשים פרטיים מזדמנים,הביתה, בבית הכנסת,  בעת עצירה ברמזור (, לעמותות רשמיות, לאף אחד מהם ? מדוע ?

מה היית ם מוכנים לעשות עבור אדם שאינכם מכירים היטב, והוא מבקש את עזרתכם להלוות לו כסף כמה ?

להשאיל לו בגד/ מכונית/ דירה לשבת ?

איפה עובר הגבול בין הרצון לעזור ולסייע  לכל מי שנמצא במצוקה לבין חובת הזהירות מאנשים לא הגונים ?