טוהר דניאל נולד וגדל העיר בית שמש. נשוי לנועה, אב לאליס ולמשפחה כלב בשם- מופסה.
הוא יזם, סופר ומפקד לשעבר בחיל הים. את דרכו הייחודית
את סיפורו יוצא הדופן הפך לספר בשם- "קודם כל כן", שבו הוא חושף כיצד לקויות הלמידה שלו הפכו דווקא ליתרון במסע הפיקודי והאישי, ומעודד אחרים לגלות את היתרון הייחודי שבהם.
בנוסף, הוא מחבר הספר "עין של שועל", המתאר את המנטליות הדרושה למפקדי ספינות, והפך לכלי מקצועי בזרוע הים ולמקור השראה למנהלים, מפקדים ומנהגים בתהליכי קבלת החלטות, מנהיגות וניהול.
קודם כל כן" הוא סיפור אישי, מרגש ומעורר השראה על התמודדות עם דיסלקציה וקשיי למידה.
טוהר למד בבית הספר לוי אשכול, ולאחר מכן גם ב'עדיהו' לשעבר. בהמשך עבר לברנקו וייס, ובכיתה ט' המשיך את לימודיי בבית הספר 'הולץ' בתל אביב.
טוהר שהוריו מתגוררים בעיר, על ילדותו בבית שמש והקשר שלו לעיר גם כיום:
"נולדתי וגדלתי בשכונת מגדל המים, ברחוב הארבל וכל ילדותי ונעוריי עברו בבית שמש. גם היום, כשהחיים לקחו אותי למקומות אחרים, ההורים שלי עדיין גרים בעיר, ואני מגיע לבקר אותם כמעט כל שבוע. כך שבית שמש היא חלק בלתי נפרד ממני היא תמיד הייתה ותמיד תהיה "הבית".
מה אתה זוכר מבית שמש בימי ילדותך?
"הבסיס, הזהות, הכל התחיל כאן ברחובות ובמוסדות של בית שמש. בילדותי הייתי פעיל מאוד בתנועת הנוער בית"ר, במועצת הנוער העירונית, ובעצם בכל מקום שבו אפשר היה לפעול, להשפיע וליזום. שם ביליתי את רוב זמני, ושם גם נטעו בי את האהבה לקהילה, לעשייה, ולהובלה.
למרות שאני כבר לא גר בעיר, בית שמש נשארת קרובה לליבי. אני מקפיד לחזור אליה לאירועים מיוחדים פסטיבל הבירה, חגיגות יום העצמאות, והטקס המרגש באנדרטה ביום הזיכרון. יש באירועים האלה משהו אינטימי ומרגש תחושה של קהילה ושל שורשים, של עיר שצומחת אבל שומרת על הנשמה שלה.
בית שמש הולכת וגדלה, ואני מלווה את התהליך הזה באהבה ובתקווה. אני אולי לא גר בה אבל אני לגמרי חלק ממנה".
תאר את הקשיים כילד, ליקוי למידה, איך התמודדת עימם?
"כילד, לקויות הלמידה שלי היו אתגר לא פשוט. דיסלקציה, דיסגרפיה, הפרעות קשב ובעיות במיקוד ראייה כל אלה הביאו לכך שהצלחתי לקרוא לראשונה רק בגיל 14. בבית הספר זה התבטא בקשיים מתמשכים, תחושת תסכול עמוקה, וגם בהתנהגויות שגררו לא פעם משברים חברתיים ואלימות. אבל עם הזמן למדתי לחפש ואפילו למצוא את היתרונות שבקושי. התחלתי להבין שהזיכרון החזותי שלי חזק במיוחד אולי כפיצוי על חוויית הקריאה המוגבלת. בעצה של היועצת החינוכית, נרשמתי לספריית העיוורים, והתחלתי להאזין לספרים מוקלטים. נסעתי בכל יום מבית שמש לתל אביב לבית הספר, ואת הדרך הקדשתי לשמיעת ספרים והתחלתי בפעם הראשונה בחיי לצמצם פערים. מה שלוקח לאחרים שבועיים אני סיימתי בשלושה ימים. זה היה רגע מכונן.
במקביל, מצאתי את מקומי דווקא בפעילות החברתית בתנועת הנוער בית"ר, במועצת הנוער מקומות שבהם הרגשתי שאני יכול להוביל, ליצור, ולהיות אני. לא ניסיתי להצטיין במה שאני לא חזק בו ניסיתי לגדול דרך מה שכן היה לי".
ספר על השרות הצבאי וכמפקד ספינה וסיירת.
"לאחר שנת שירות, שלא תכננתי לוותר עליה, קיבלתי בהפתעה זימון ליום סיירות ומשם לגיבוש קורס חובלים. לא היה לי שום קשר לים, אבל בחרתי לנסות והצלחתי. התקבלתי לקורס הכי ארוך ומאתגר בחיל הים קורס חובלים, שנמשך שנתיים וארבעה חודשים וכולל גם תואר אקדמי.
קורס חובלים היה אחד האתגרים הגדולים של חיי. כבר במבחן הראשון מה שבחיל הים מכנים “ועדה” נדרשתי להתמודד עם חומר של בערך שלוש בגרויות יחד , ולהיבחן עליו בעל פה מול קצינים בכירים. פחדתי לעוף מהקורס, בעיקר מהדרישות הלימודיות, שהיו אדירות. אבל ככל שהקורס התקדם, הבנתי שהחיים, איכשהו, הכינו אותי דווקא לרגע הזה.
בחיל הים, חלק נרחב מהמבחנים נערכים בעל פה מול שניים-שלושה בוחנים ממש כמו המבחנים בעל פה שהכרתי כל חיי כתלמיד עם דיסלקציה. מיומנויות ההקשבה שפיתחתי, בעיקר מהאזנה לספרים מוקלטים בדרכי הארוכה מדי יום לבית הספר בתל אביב, הפכו לכלי עזר משמעותי. במקום לקרוא הייתי יושב עם חברים ששיננו בקול את החומר, והייתי מקשיב, סופג וזוכר. אבל האתגר האמיתי הגיע בשלב האקדמי של הקורס כשנדרשנו ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה ולעבור מבחן ידע באנגלית. עבורי, שעד גיל 14 נאבק בקריאה בסיסית בעברית אנגלית הייתה כמעט שפה זרה לחלוטין. בזמן שכולם למדו את חומר התואר, אני למדתי גם אנגלית 40 שעות בשבוע, עם ארבע מורות שונות.
המפקד שלי באותה תקופה ראה אותי, את הקושי וגם את הפוטנציאל. הוא אמר לי: "טוהר, כל מה שאתה צריך כדי להצליח אני אתן לך. קודם כל כן."
המילים האלה ליוו אותי, וגם נתנו את השם לספר שכתבתי.
למרות הכול כעבור תשעה חודשים לא הצלחתי לעמוד בדרישות האנגלית. הייתי בטוח שלא אסיים את הקורס. אבל שבועיים לפני הסוף, קרא לי אותו מפקד לחדרו ובישר לי:
"זוכר שאמרתי לך קודם כל כן? שוחחתי עם ראש החוג ועם המל"ג, והוחלט לתת לך פטור חריג מאנגלית."
זה היה רגע שלא אשכח לעולם.
סיימתי את קורס חובלים. הייתי מפקד ספינת שלדג, מדריך בקורס חובלים, ולבסוף מפקד סיירת דבורות מפקד של ארבע ספינות לוחמה מסוג דבורה ושלדג.
במהלך השירות, תמיד ניסיתי לראות את האנשים שלי דרך הסיפור שלי עם ההבנה העמוקה שלפעמים, הקושי הכי גדול שלנו הוא דווקא נקודת החוזקה. ועל זה בדיוק מספר הספר שלי, "קודם כל כן".
איך נולד הרעיון לכתוב את ספר- "קודם כל כן"?
"הרעיון לספר נולד מהרצון הפשוט לעזור לעזור לעוד ילדים, הורים ומורים שמתמודדים עם דיסלקציה, דיסגרפיה, הפרעות קשב ובעיות מיקוד ראייה, כמו שאני התמודדתי. אני מכיר את המסע הזה מקרוב. אני יודע איך זה מרגיש כשאתה ילד שרוצה להצליח, אבל מרגיש שהוא נלחם כל הזמן מול הטקסט, מול המערכת, מול העולם".
איזה מסר הספר מעביר בעיקר?
"רציתי לספר את הסיפור דרך העיניים של אותו ילד שמתמודד מול אותם קשיים, לא כדי להתלונן, אלא כדי להראות איך אפשר להפוך את הקושי לעוצמה. אני גם יודע מה זה להיות הורה במסע הזה מה זה לרדוף אחרי אבחונים, טיפולים, מורות מתקנות, ולהחזיק את הילד שלך כשהעולם לא תמיד מבין אותו. הספר הזה נכתב גם בשבילם כדי לתת תקווה, פרספקטיבה, ולהזכיר שלפעמים לקויות הלמידה הן לא הבעיה הן דווקא המתנה".
על המסע שעבר בדרך להוצאת הספר:
"שהספר היה מוכן, שלחתי אותו להוצאות לאור ורובן סירבו. אמרו שזה לא ספר מספיק "מסחרי", שאין לזה ז'אנר ברור. אבל אני מכיר סירובים כאלה כל החיים שלי התמודדתי עם תשובות כמו "לא". לכן הקמתי הוצאה לאור משלי, על שם הבת שלי "אליס הפקות", והוצאתי את הספר באופן עצמאי. הספר יצא לאור רק לפני חודש וכבר נמכרו ממנו מאות עותקים בלי חנויות, רק דרך האתר שלי והרשתות החברתיות.
מה התוכניות שלך לעתיד?
המטרה שלי היא להמשיך להפיץ את הסיפור דרך מכירת הספר, ובעיקר דרך הרצאות שאני מעביר בבתי ספר, לחברות הייטק, למורים, מנהלים ותלמידים. בהרצאות אני משתף איך התמודדתי עם קשיים, ואיך דווקא הם הפכו להזדמנות איך דיסלקציה, דיסגרפיה וקשיי למידה הפכו אצלי לכלים של מנהיגות, אמפתיה ויכולת לראות את מי שמולי באמת".
"למי שמעוניין לרכוש את הספר, חשוב לי להגיד: הסוף שלו פתוח, ממש כמו החיים שלנו, והוא נגמר בשאלה שאני שואל אתכם:
למי אתם הולכים להגיד "קודם כל כן"?
קישור לאתר לרכישת הספר:
יישר כוח לטוהר והמון הצלחה בהמשך דרכו!
