הציווי הראשון בחומר 'ויקרא', השלישי מבין חמשת חומשי תורה ומכונה גם 'תורת כהנים': "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן - תקריבו את קרבנכם"
אדם
אמר הרב אברהם יהושע השל זצ"ל, שנודע בכינויו ה'אוהב ישראל' מאפטא ותלמידו של רבי אלימלך מליזנסק (נפטר ב-1825) בספרו 'תורת אמת': "אדם כי יקריב מכם" - מי שזכה להגיע למעלה, שבה מעשיו מצדיקים את מעמדו כ'אדם', בחיר היצירה, ולפיכך כאשר הוא מביא קרבן, הוא נובע מפנימיותו, מכם - הוא מקריב את נפשו, רוחו ונשמתו, ומדבק בקדוש ברוך הוא. זוהי הדרגה הרצויה לפני ה'.
כיצד יביא אדם עצמו לכך? אם יזכור תמיד את שורשו, מאין הוא בא ומהי מטרתו בעולם הזה, בכך יזכה להתקרב אל ה'.
הרגשת הנודב
ב'מדרש רבה' (פנחס, פרשה כ"א), אומר רבי יהודה בר רבי סימון, אמר הקדוש ברוך הוא: עשר בהמות טהורות נתתי לכם לאכילה, שלוש מהן בייתיות (שור, כבש, עז) והיתר אינן בייתיות (איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר). לא הטרחתי אתכם לחזר בהרים כדי להביא קרבן, אלא מאותם הנמצאים ברשותכם.
אמר ה'חפץ חיים': מוסר ההשכל היוצא ממאמר זה, הוא כי אל יתהלל הנותן או הנודב, כי משלו הוא נותן ומחסר את נפשו, שהרי לא הטריח הקדוש ברוך הוא את האדם להביא ממה שאינו ברשותו.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ו, ניסן תשע"ב, עמ' 14-15.
סרטון לפרשה (דקה) מאת שולי רנד באדיבות פרד"ס חב"ד
סרטון (2 דק') לפרשה מאת ד"ר עליזה בלוך
;feature=youtu.be
