תמונת אילוסטרציה

כפי שפורסם לראשונה ב-THEMARKER; האם ניתן להכפיל את מספר תושביו של יישוב, שתוכנית המתאר שלו ישנה, בלי לגבש ליישוב תכנון כולל עדכני שמביא בחשבון את השינויים שחלו בו מאז גובשה התוכנית הקיימת ואת השינויים הצפויים בשנים הקרובות? את התשובה לשאלה החשובה הזאת עשוי לתת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדן, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעתירות שהגישו תושבים מבית שמש ומעמק האלה וכן עמותת אדם טבע ודין נגד גופי התכנון.

העתירות הוגשו בגין אישור תוכניות להקמת שני רובעים חדשים בעיר בית שמש, המיועדים לאוכלוסייה חרדית. לטענת העותרים, התוכניות גובשו תוך שימוש ב"מסמכי שלד" שהכינו לפני שלוש שנים משרד הבינוי ורשות מקרקעי ישראל, המתבססים על תוכנית המתאר העירונית המיושנת.

בית שמש הוכרזה ב-1991 כעיר, ומאמצע שנות ה-90 החלו לאכלס אותה חרדים רבים, בשל קרבתה לירושלים ומחירי הדירות הנוחים. הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית שהתיישבה בעיקר בדרום העיר, בעיקר בשכונת רמת בית שמש, תרם לגידולה המהיר, לכ-94 אלף תושבים ב-2013 - לעומת כ-44 אלף ב-2000, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
 

כחלק מהמגמה הבולטת של התחרדות בית שמש, מקודמות בימים אלה כמה תוכניות לשני רובעים בדרום העיר, רובעים ד' ו־ה'. את הראשונה מתכנן משרד הבינוי והשיכון, ואת השנייה - רשות מקרקעי ישראל, הכפופה למשרד הבינוי. בסך הכל, מתוכננת בתוכניות הרובעים תוספת של כ-15 אלף יחידות דיור לבית שמש - מה שיכפיל את מספר התושבים בעיר.

אלא שתכנון עירוני חייב להתבסס על המציאות בשטח. במקרה של בית שמש, המתכננים ביססו את תוכניות הרובעים על תוכנית המתאר של בית שמש, בש/200, שאושרה ב-1996. ואולם, לנוכח הגידול המהיר באוכלוסיית העיר ושינוי צביונה, התוכנית איבדה מהרלוונטיות שלה ואינה מתאימה לתנאים בשטח. כך, למשל, לפי התוכנית בית שמש מתוכננת לכלול 40-34 אלף יחידות דיור ו-120 אלף תושבים, ואילו על פי הליכי התכנון העכשווי, היא מיועדת לכלול כ-50 אלף יחידות דיור וכרבע מיליון תושבים. בתוכנית מ-1996 המתכננים לא הביאו בחשבון את השינויים הדמוגרפיים מרחיקי הלכת שקרו בפועל.

תוכנית המתאר, אם כן, תקפה מבחינה חוקית, אבל אינה רלוונטית. מבחינה תכנונית, לא בטוח שהתבססות עליה היא ההחלטה הטובה ביותר שניתן לקבל.

עשר שנים לאחר שאושרה תוכנית המתאר לבית שמש, אושרה תוכנית המתאר הארצית תמ"א 35, שהתייחסה לרוב השטחים שבהם אמורים לקום הרובעים החדשים בבית שמש כ"אזור בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה". בנוסף, באזור התגלו גם אתרים ארכיאולוגיים חשובים.

תוכנית המתאר העירונית, לעומת זאת, הגדירה את השטחים של שני הרובעים בייעוד מעורפל יחסית, "אזור פיתוח עירוני". על סמך ייעוד זה, משרד הבינוי ורשות מקרקעי ישראל ביצעו שתי עבודות תכנוניות המכונות "מסמכי שלד" לפני שלוש שנים. המסמכים הללו, שאין להם תוקף לפי חוק התכנון והבנייה, אומצו על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ירושלים, ולאחר מכן גם על ידי ועדת הערר של המועצה הארצית. הם כוללים את עקרונות הבנייה והתכנון של רובעים ד' ו־ה' לבניית 15 אלף יחידות דיור. על סמך שתיהן, הוציאה בשנה שעברה הוועדה המחוזית תוכניות בניין עיר להקמת שבע שכונות ברובעים.

כ-5,000 מתנגדים הגישו התנגדויות לתוכניות שנעשו על סמך המסמכים. ההתנגדויות נדחו, ולאחר מכן גם נדחה מרבית הערר שהוגש לוועדת הערר, ועל כן פנו המתנגדים לבית המשפט בשתי עתירות. באחת חברו תושבים, בעיקר מעמק האלה ומבית שמש, המיוצגים על ידי עו"ד רפי אטינגר. עוד עתירה הוגשה על ידי אדם טבע ודין, באמצעות עו"ד אלי בן ארי.

העותרים שבים על טענתם, כי החוק אינו מכיר במונח "מסמכי שלד" כבסיס תכנוני חוקי - אלא רק בשני סוגי תוכניות: תוכנית מתאר ותוכנית מפורטת. העותרים טוענים כי התוכניות עוקפות תוכניות והליכי תכנון מקובלים.

אטינגר אומר כי "מסמכי השלד", בניגוד למקובל בתחום התכנון, לא הוצגו לציבור ולא התקיים בהם דיון ציבורי, אף שהמשמעות שלהם היא הקמת השכונות והכפלת אוכלוסיית בית שמש לכרבע מיליון תושבים. "נשללו זכות ההתנגדות וזכות הטיעון - זכויות יסוד שהוכרו בפסקי דין רבים", כתב אטינגר. גם אדם טבע ודין טוענת כי מסמכי השלד הם תוכנית לא סטטוטורית: "אין במסמכי השלד לענות על הצורך בתכנון כולל", נכתב בעתירתה.

בית המשפט הוציא בשבוע שעבר צו ביניים לעצירת קידומן של התוכניות. בדרך כלל בתי משפט אינם נוטים להיכנס לנעלי גופי התכנון. במקרה זה השופט יצטרך להתייחס לעניין החוקיות של הצעדים שננקטו, ולשאלה אם מסמכי מדיניות ש"הודבקו" על תוכנית ישנה יכולים לבוא במקום הליכי תכנון מקובלים.