כל אישה גרושה מכירה את התחושה של השבתות הראשונות שלאחר הגירושין, השבתות הריקות, את מתחילה ספירה לאחור ומבינה שבעוד 3... 2.....1 הילדים מתפנים ל- 36 השעות הקרובות, ואת פתאום לבד!! את פתאום קולטת שהבית ריק, אין רעש, אין בלאגן, את מוצאת את עצמך מפנטזת על כמה זוגות נעליים שנמצאות במקום לא טבעי, על ריחות טיגון, בישול, אפייה וניקיון שבכל שישי אחר היו גורמות לך לפלוט אנחות של עייפות ותלונות אין קץ, ופתאום, כהינף טריקת הדלת של אחרון העוזבים, את לבד, ואין על מה להתלונן, אין למי להתלונן...

וכשקולו העמום של הפחד מתחיל להתבהר, את פוצחת בגלילה אוטומטית של החברות שלך, ומבינה שרובן הגדול בשעות אלו עדיין מטגנות, אופות ומקטרות גם יחד, ובעיקר נשואות לגבר שלא שווה את השטיחון הקטן במטבח שעליו הן דורכות כרגע, חלק אחר של החברות הן רווקות ממורמרות, שהעובדה שהתגרשת ואת בשברון לב / נפש / כיס רק גורמת להן שמחה לאיד בתיבול תחושת ניצחון שהן לא הלוזריות היחידות במגרש. ועל ידידים אין על מה לדבר בשלב הזה, כי הרי גם את הידיד ההומו היחיד שהיה לך, הוא גרם לך לזרוק בטענה הפרימיטיבית - צרת האופקים הידועה לשמצה ש"אין דבר כזה גבר הומו לגמרי, ובאיזשהו שלב הוא ירצה לשכב איתך..".

ואז את הולכת לאבא-אימא (ושאר ממורמרים) ומצטרפת לשולחן השבת, שיחד עם הדג והמטבוחה מוגשת לך מנה גדולה של מבטי רחמים בתוספת שאלה בלתי נשאלת:
היית חייבת להתגרש??????  כן, הייתי חייבת!!!!!!!!!!!!!!

ובאותה המהירות (כמעט) שהיד שולפת את כרטיס האשראי לבקשתה של המוכרת הבלונדינית באלדו, את נזכרת באמת למה התגרשת ומבינה שהכול תלוי בך!!!

את תחליטי עם איזה מבט תלווי את ילדיך לשבת שלום, בפעם הבאה שהזכר ימתין להם מחוץ לבית.
את תיהני מהסטטוס קוו של בית נקי במשך יותר מ 4.26 דקות.

ואת תדאגי לזה שכל שעה שלך במחציתך תהיה שווה לסכום שאת מדמיינת את קולה של הראלה מבשר לך.

יקירתי, זה ייקח קצת זמן, אבל הדרך.... אוי הדרך כמה חשובה היא!!

אז חברותיי לסטטוס, הטריות שבניכן, הרשו לי לעשות לכן ספוילר, זה קורה מהר מאוד, אתן יודעות שדומה מושך דומה, דברים יקרו לכן וכהינף טיקט משמלה חדשה, תעשו את הספירה לאחור כל שבת שנייה לרגע שבו תהיו קצת לבד, ולמרבית הפלא גם תדעו מה לעשות עם הלבד הזה..