בפרשה אומר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל באמצאות משה רבנו: "מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמור את כל מצוותיי כל הימים, למען ייטב להם ולבניהם לעולם" (דברים, ה', 26).

חז"ל (מסכת עבודה זרה, ה.) אומרים, כי באותה הזדמנות הפסידו בני ישראל מעלות רוחניות רבות שהיו יכולים לזכות בהן, כי באותה שעה שאמר הקדוש ברוך הוא "מי ייתן...", הם היו צריכים לבקש שאכן ייתן להם הקדוש ברוך הוא.

האדמו"ר מסדיגורה, בספרו 'אביר יעקב' (פרשת משפטים, עמ' צ"ב), מסביר כי עז רצונו של הקדוש ברוך הוא להשפיע על הבריות מכל טוב, אך ההשפעה מותנית בכך שהאדם יתעורר ויבקש, ואזי יושפע עליו שפע שמיימי.

ברם, באותה שעה היו ישראל בדרגה גבוהה ביותר, וידעו כי כאשר אדם מבקש, יהא גדול ככל שיהא, הרי הוא מצמצם את ההשפעה, מפני שבקשה של בן אנוש מעצמה מוגבלת ומצומצמת. הם חפצו שהקדוש ברוך הוא מעצמו ישפיע עליהם, והרי הוא אין לו גבול וקץ, וההשפעה תהיה בהתאם לכך.

אולם, אין דרך לקבל השפעה מבלי שאדם יבקש תחילה ויעורר את רחמי ה' ורק אחרי בקשתו, מעניק לו הקדוש ברוך הוא מכל טוב.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ' 121.